152
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
א) פירוש רש"י איננו ספר הלכה, אלא פירוש לפשט הפסוקים. ומה צורך להבנת פשט הפסוק בדברי רש"י "מכאן היה רבי שמעון אומר..."? – כדי לענות על השאלה "מהיכן היו הבהמות הללו" מספקת התשובה "מהירא את דבר ה'", ואין צורך ביותר מכך.
ב) אף אם רש"י צריך להדגיש שגם ה"ירא את דבר ה'" לא התנהג כראוי, כדי לענות על השאלה, כיצד ייתכן ש"ירא את דבר ה'" יתן את בהמותיו לניהול מלחמה נגד ישראל, עדיין אין מובן: לשם מה יש לומר שהוא ראוי לעונש של "הרוג"?
ג) להמשך "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" אין, לכאורה, שום קשר להסבר הפסוק29?
ד) לשם מה יש צורך בדרך הלימוד של "מכאן", ש"טוב שבנחשים רצוץ את מוחו30", בעוד שמקרא מלא דיבר הכתוב31: "ואיבה אשית בינך... הוא ישופך ראש32?
ז. דיוקים בלשון רש"י
וכן ישנם דיוקים נוספים בדברי רש"י:
א) לשם מה מציין רש"י גם את שם בעל המאמר – רבי שמעון33? כאמור מספר פעמים, מציין רש"י את שם האומר רק כאשר הדבר מוסיף הסבר לפירושו.
ב) מדוע על "כשר שבמצרים" הוא משתמש בביטוי "הרוג", ועל "טוב שבנחשים" – "רצוץ את מוחו"34?
ג) בשימוש במילה "רצוץ" צריך היה רש"י לומר, לכאורה, "רצוץ את ראשו"35, בהתאם ללשון הפסוקים: "הוא ישופך ראש" "רצצת ראשי לויתן"*35?
הערות
- 29. וראה רא"ם כאן: לאו מהכא דייק לה אלא אגב כו'.
- 30. ראה רא"ם שבהערה הקודמת ד"לאו מהכא דייק לה" (וראה ריב"א כאן ע"ד הדרש) – אבל ראה גו"א ולבוש כאן.
- 31. בראשית ג, טו.
- 32. ואין לומר דהחידוש הוא "טוב שבנחשים כו'", דאין לסמוך גם על נחש שהוא בן תרבות (ראה גו"א ולבוש כאן. פני משה ירושלמי קדושין שם) – שהרי גם בפסוק "ואיבה אשית גו' הוא ישופך ראש" נאמר באופן סתמי – על כל הנחשים, והרי כולם בכלל "זרעך".
- 33. בל' רש"י שבריב"א (וכן בדפוס שני דרש"י): ר' ישמעאל. אבל בשאר דפוסי רש"י, וכן במקומות שבהערה 2 (לבד מתנחומא. ושם: מכאן אמרו כו'). פס"ז ושכל טוב וארא ט, כ. פס"ז כאן. ועוד (וכן בירושלמי ומס' סופרים שם) הוא – ר' שמעון (סתם – בן יוחאי).
- 34. ואף שכ"ה במכילתא (ושאר המקומות שבהערה הקודמת) – הרי כמדובר כמ"פ, רש"י אינו מעתיק בפירושו לשונות של רז"ל שאינם שייכים לפשש"מ ופירוש הכתובים על אתר (ולפעמים גם משנה בלשון רז"ל או אפילו בלשון הכתוב שיתאים לפשש"מ, כמדובר כמ"פ), ובמילא מובן שהלשון "רצוץ את מוחו" שייך לפירוש הכתובים כאן. ומה שרש"י בוחר בהגירסא "כשר שבמצרים" (ראה לעיל הערה 10) – אף שבנחש כ' "טוב" – י"ל, דבא לרמז דאף שהמצרי "כשר" וראוי להיות (או שיהי' ממנו) גר, בכ"ז – "הרוג". ראה גו"א כאן. וראה לקמן הערה 54.
- 35. כבמדרש שכל טוב וארא שם.
- *. תהלים עד, יד. וראה שינויי נוסחאות בירושלמי שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.