149

פעמים רבות, הרי פירוש רש"י לחומש מיועד ומותאם, גם ל"בן חמש למקרא", באופן אשר כדי להבין את פשוטו של מקרא¹³ לאמיתו, אין צורך להזדקק למפרשים נוספים – רש"י מסביר את הכל בפשטות בפירושו. אין דבר חסר (או מיותר), במקום זה או בפירושי רש"י שנלמדו לפני־כן.

לפי זה קשה, מדוע, מצטט רש"י את מאמרו של רבי שמעון "כשר שבמצרים הרוג", ללא הוספת שום הסבר או תירוץ, בעוד אשר הקושיה הנזכרת לעיל על מאמר זה עשויה להתעורר גם אצל "בן חמש".

יתר־על־כן: "בן החמש" כבר למד לפני־כן¹⁴, שכאשר היה אברהם אבינו במצרים, הטיב עמו פרעה ושלחו משם בכוונה למנוע רעה ממנו ומשרה.

ואף יותר מכך למד "בן החמש", שכאשר באו יעקב ובניו כדי להתיישב במצרים, הושיב אותם פרעה בעצמו, מרצונו שלו, ב"מיטב הארץ"¹⁵, כך שהתיישבותם שם היתה באופן ש"ויאחזו¹⁶ בה ויפרו וירבו מאד"¹⁷.

ואם כך, כיצד ייתכן לומר ש"כשר שבמצרים הרוג", בעוד אשר מוצאים, שהיו מצרים שהתנהגו אל יהודים כראוי, חיו עמם בשלום ושלוה ואף הטיבו עמם?

סתירה זו תחריף אצל "בן החמש" כאשר ילמד את פרשת תצא¹⁸, שבה מופיעה מצווה מפורשת: "לא תתעב מצרי..." – קיים איסור על "תיעוב" מצרי, ובודאי אסור להורגו!?

ועוד: אם "כשר שבמצרים הרוג", כיצד אפשר לקיים את המשך הפסוק¹⁹ "דור שלישי יבוא להם בקהל ה'"? אמנם, רצונו להתגייר הוא סימן לכך שהוא "כשר שבמצרים", אך רבי שמעון אומר שאפילו "כשר שבמצרים הרוג"!

לפיכך היה רש"י צריך להסביר זאת, לפחות בפרשת תצא.

ג. אחד התירוצים: בשעת מלחמה, ושלילתו

אחד התירוצים הנמצא בספרים רבים²⁰ לקושי זה הוא: במסכת סופרים²¹ גירסת המאמר היא "הטוב שבעכו"ם בשעת מלחמה הרוג" – ענין הריגת ה"טוב שבעכו"ם" אמור לגבי שעת מלחמה, אך לא במצב שאינו מלחמה.