114
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "הקדים לקיחתו לשחיטתו" – דברי רש"י והשאלות על כך
אחד מן ההבדלים בין פסח־מצרים לבין פסח־דורות הוא, שבפסח־מצרים "הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים"1, "בעשור לחודש"2 – "מה שלא ציוה כן בפסח־דורות"3, למרות שגם בפסח דורות דרוש "ביקור (ממום) ארבעה ימים קודם שחיטה"4, אבל לקיחת השה אינה צריכה להיעשות "בעשור לחודש"5.
את הסיבה להקדמת לקיחתו "לשחיטתו ארבעה ימים"1, בפסח־מצרים (לא כמו פסח דורות) מציין רש"י6 (לפי בא ג
מכילתא7): "היה רבי מתיא בן חרש
אומר: הרי הוא אומר8 "ואעבור עליך .."
– הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם
שאגאל את בניו ולא היו בידם מצוות
להתעסק בהם כדי שיגאלו שנאמר9 "ואת
ערום ועריה", ונתן להם שתי מצוות: דם
פסח ודם מילה שמלו10 באותו
הלילה...".
יש להבין:
א) רבי מתיא בן חרש מסביר רק
מדוע ציוה אותם ה' בקרבן פסח (כדי
שיהיו בידם "מצוות להתעסק בהם כדי
הערות
- 1. פרש"י פרשתנו יב, ו. ממכילתא עה"פ.
- 2. פרשתנו שם.
- 3. לשון רש"י שם. וראה הערה 6.
- 4. פסחים צו, א. מכילתא ופרש"י פרשתנו שם (ומסתימת לשון רש"י* משמע, שהוא דין גם בפסח דורות).וראהאנציקלופדי'תלמודיתע'בקורמומים (ע' קסג), וש"נ. תורה שלמה פרשתנו מילואים לכרך י"א סי' יב.
- 5. פרש"י שם, ג ד"ה הזה. ממכילתא ותיב"ע עה"פ. פסחים שם.
- 6. שם, ו – לאחרי שמפרש "והי' לכם למשמרת, זה לשון בקור כו'". וראה מפרשי רש"י (גו"א, דברי דוד, משכיל לדוד ועוד) ביאור המשך ב' הענינים שבפרש"י [ובפרט שהשאלה "מפני מה הקדים לקיחתו כו'" הי' לכאורה צ"ל מקומה לעיל בפסוק ג (כקושיית הרא"ם ועוד)] – דמכיון שהענין דבקור ממום ד' ימים הוא גם בפסח דורות (כנ"ל הערה 4), א"כ עכצ"ל דזה שהלקיחה היא בעשור לחודש אינה בשביל בקור ממום*, שהרי בפסח דורות אין צ"ל הלקיחה בעשור לחודש: וא"כ קשה "מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות", [ומתורצת עפ"ז גם הוספת רש"י (על לשון המכילתא) "מה שלא צוה כן בפסח דורות" – כי זהו יסוד השאלה "מפני מה הקדים כו'", כנ"ל (ראה דברי דוד שם)].
- 7. עה"פ.
- 8. יחזקאל טז, ח.
- 9. שם, ז.
- 10. תיבות אלו ליתא במכילתא שלפנינו. וראה משכיל לדוד כאן. לקמן בפנים סעיף ב' והערה 15, 18.
- . במכילתא שם מסיים "והי' לכם למשמרת להוציא פסח דורות .. מקחו כל זמן". וראה מפרשי המכילתא. תו"ש שם.
- . וצ"ע ברבינו בחיי (לעיל פסוק ג): "יהי' נלקח בעשור ונשחט בי"ד, למדך הכתוב שהוא טעון בקור ארבעה ימים ולכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים". וראה תו"ש שם.
רש"י על שמות י״ב:ו׳ - הטקסט מספריא
והיה לכם למשמרת. זֶהוּ לְשׁוֹן בִּקּוּר, שֶׁטָּעוּן בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה (פסחים צ"ו). וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה כֵן בְּפֶסַח דּוֹרוֹת? הָיָה רַ' מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל ט"ז) – הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ בְיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה" (שם), וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם) – בִּשְׁנֵי דָּמִים, וְאוֹמֵר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'); וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בֶּאֱלִילִים אָמַר לָהֶם משכו וקחו לכם, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵאֱלִילִים, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה (מכילתא):
ושחטו אתו וגו'. וְכִי כֻּלָּן שׁוֹחֲטִין? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ (קידושין מ"א):
קהל עדת ישראל. קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל; מִכָּאן אָמְרוּ, פִּסְחֵי צִבּוּר נִשְׁחָטִין בְּשָׁלוֹשׁ כִּתּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, נִכְנְסָה כַת רִאשׁוֹנָה נִנְעֲלוּ דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וְכוּ'. כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים (דף ס"ד):
בין הערבים. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה קָרוּי בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה לְבֵית מְבוֹאוֹ לַעֲרֹב; וּלְשׁוֹן בין הערבים נִרְאֶה בְעֵינַי אוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁבֵּין עֲרִיבַת הַיּוֹם לַעֲרִיבַת הַלַּיְלָה, עֲרִיבַת הַיּוֹם בִּתְחִלַּת ז' שָׁעוֹת מִכִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב, וַעֲרִיבַת הַלַּיְלָה בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה. ערב לְשׁוֹן נֶשֶׁף וְחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ "עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה" (ישעיהו כ"ד):
והיה לכם למשמרת AND IT SHALL BE IN YOUR KEEPING (or watching) — This expresses the idea of examining, and the text therefore implies that it requires examination against any blemish during the four days before slaughter (Pesachim 96a). And why did He order that it should be taken from the flock four days before its slaughter, something which He did not command in respect to the paschal-lamb that was offered by succeeding generations? Rabbi Mathia, the son of Cheresh, said, in answer: Behold, it (Scripture) says, (Ezekiel 16:8) “And I passed over thee (an allusion to God’s passing over the Israelites in Egypt) and looked upon thee, and behold, thy time was the time of love” — there had arrived the time to fulfil the oath which I had sworn to Abraham to redeem his children. They, however, possessed no divine commands in which to engage in order that they should merit to be redeemed — as it is said (Ezekiel 16:7) “thou wast naked and bare” (i. e. bare of all merit earned through the fulfilment of God’s commands). He therefore gave them two commands, relating respectively to the blood of the paschal-lamb and the blood of the circumcision — for that night they circumcised themselves, as it is said (Ezekiel 16:6) “[When I passed over thee] I saw thee wallowing in thy bloods (בְּדָמַיִךְ is plural)” i. e. in two kinds of blood. Further it states, (Zechariah 9:11) “As for thee, also, because of the blood of the covenant I released thy prisoners out of the pit wherin there is no water”. And yet another reply to this question is, that because they were sunk in idolatry and had no merit gained by the practice of a divine command, He said unto them, (v. 21) משכו “Draw” — withdraw your hands from idols; וקחו לכם צאן “and take unto yourselves a lamb” to fulfil a divine command (Mekhilta).
ושחטו אתו וגו׳ AND THEY SHALL SLAUGHTER IT etc. — But did they all slaughter it (one alone did this on behalf of the company formed to eat that particular lamb; cf. Chullin 29b)? But we derive from this statement the legal principle that a man’s agent is as himself (this is derived from the fact that although one alone slaughtered the lamb on behalf of many, Scripture still states: they shall slaughter it) (Mekhilta; Kiddushin 41b).
קהל עדת ישראל it speaks here of קהל assembly, עדה congregation, ישראל Israel, whilst one of these terms alone would have sufficed; hence they (the Rabbis) said: the paschal-lambs of the congregation (a term used in contrast to that which was sacrificed by an individual on the 14th of the second month; cf. Numbers 9:9—14) are to be slaughtered in three groups, one after the other — the first group entered and the doors of the court were closed, etc. as is to be found in the Talmud, Treatise Pesachim (64a).
בין הערבים AT EVENTIDE — The period beginning at six hours (reckoning from six o’clock in the morning) and hence forward is called בין הערבים (Mekhilta), because the sun then inclines in the direction of the place of its setting to become darkened. The expression בין הערבים appears to me to denote those hours which are between the darkening of the day and the darkening of the night. The darkening of the day is at the beginning of the seventh hour in the day, from when the shadows of evening decline; and the darkening of the night is at the commencement of the night (this period is therefore from noon until the beginning of night). The word ערב is an expression for gloom and darkness, as in (Isaiah 24:11). “All joy is darkened".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.