77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בגלות בנפש הבהמית, עד לאופן שבו "השעה משחקת לה" קליפת הטומאה היא במצב של "גסות... שמגביהה עצמה על אור קדושת נפש האלקית..."72.
הפתרון לכך הוא – "נתתיך אלקים לפרעה... לרדותו במכות ויסורין": צריך להיות הענין של "ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע..."73, "ירעים עליה בקול רעש ורוגש להשפילה... לומר לו אתה רע..."74, וכך תישבר גסות הקליפה של הנפש הבהמית, כמוסבר בתניא בהרחבה75.
ויש לומר, שהכח לכך ניתן באמצעות משה רבינו, שה' אמר לו "ראה נתתיך אלקים לפרעה, שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין", ולכן קיים כח זה אצל כל יהודי, שהרי "כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום"76.
ועל אחת כמה וכמה שכך הוא הדבר אצל כל ישראל ככלל, ואצל נשיא הכלל, שהנשיא הוא הכל77: כשם שלמשה רבינו בתקופתו היה הכח לרדות בפרעה "במכות ויסורין" אפילו כאשר "השעה משחקת לו", כך הוא בכל דור ודור, שלנשיא הדור, שהוא "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"78, יש הכח להתגבר על כל ההעלמות וההסתרים המעלימים את הקדושה, גם כאשר הם חזקים.
יב. התקשרות לנשיא הדור מאפשרת הכנעת הגלות
זוהי גם התשובה לטענה הנשמעת: כיוון שנמצאים בחושך הכפול והמכופל של דרא דעקבתא דמשיחא, עם כל כך הרבה העלמות והסתרים וכדומה, כיצד אפשר לבצע את תביעת רבותינו נשיאינו להפיץ את לימוד תורת החסידות ואת ההליכה בדרכי החסידות בכל מקום ומקום, ובמיוחד במקומות שבהם המצב שפל כל־כך, עד שהם מונעים ומעכבים זאת?
אלא, צריך לדעת, שקיימת אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, גם בדרא דעקבתא דמשיחא, ואדרבה: כיוון שהנשמות של דורנו אנו, דרא דעקבתא דמשיחא, הן בבחינת "גלגול" של נשמות דור המדבר, כידוע79, הרי ודאי קיימים אותם הענינים שהיו בדור המדבר, גם בתקופתנו –
ועל־ידי כך שמתקשרים אל נשיא הדור, כ"ק מורי־חמי אדמו"ר, אין להתרגש ולהבהל מן ההעלמות וההסתרים, כי קיים הכח של משה רבינו להגבר עליהם – "לרדותו במכות ויסורין".
הערות
- 72. תניא פכ"ט (לו, א).
- 73. ברכות ה, א.
- 74. ל' התניא שם (לז, א).
- 75. שם (לז, א ואילך). וראה ג"כ תניא פל"א (לט, ב ואילך).
- 76. תניא רפמ"ב. וראה ג"כ ביאור לאגה"ק סי' זך בסופו.
- 77. פרש"י חוקת כא, כא. וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו.
- 78. תקו"ז תס"ט (קיד, א). וראה ב"ר פנ"ו, ז.
- 79. לקו"ת וס' הליקוטים להאריז"ל שמות ג, ד. שער הגלגולים הקדמה כ'.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
בראשית רבה נ״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.