66

ומקדימה את משה לאהרן (שהרי בדברי רש"י "יש מקומות" שמקדים משה לאהרן, אין הוא מתכוון דוקא לפסוק זה⁶³, שממנו לומדים ש"שקולין כאחד", אלא למספר פסוקים לפני כן, שבהם מקדימים את משה לאהרן⁶⁴).

ג) הפסוק מתחיל בלשון רבים "הם המדברים", ואינו מסיים באותה לשון "הם משה ואהרן", אלא בלשון יחיד⁶⁵ "הוא משה ואהרן".

על כך מפרש רש"י "הם בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף": משמעות המילים "הוא משה ואהרן" – כאן אינה כ"הוא אהרן ומשה" בפסוק הקודם, ששם הכוונה היא "שקולין כאחד", אלא הכוונה כאן היא "הם בשליחותם", בלשון רבים, כל אחד בפני עצמו.

כלומר, היותם "שקולין כאחד" – היותם כ"אחד" בענין השליחות – היא רק לגבי "אמר ה' להם", מצד ציווי ה', ואילו ביצוע השליחות למעשה לא היה באופן אחד, אלא בשני אופנים, אצל כל אחד מהם באופן שונה:

משה "התמקח" עם הקדוש־ברוך־הוא, ואמר "שלח נא ביד תשלח"⁶⁶ (מפני צדקתו "שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן"⁶⁷) וכדומה, ואילו אהרן מילא את השליחות באופן של "וראך ושמח בלבו", ו"לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה"⁶⁸. ומצד שני, בשליחות למעשה היה משה הראש והעיקר, ואהרן היה לו "לפה ולמליץ"⁶⁹, הן בדיבור לישראל, והן בדיבור לפרעה. משה היה "אלקים לפרעה" – "שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין", ו"אהרן אחיך יהיה נביאך"⁷⁰ – "ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה"⁷¹.

ואת זאת מוסיף רש"י בפירושו, ומדגיש "הם בשליחותם ובצדקתם", שהמילה "הוא" כאן, כאשר התורה מקדימה את משה לאהרן, מתייחסת למשה בפני עצמו ולאהרן בפני עצמו, כאילו נאמר "הוא משה והוא אהרן", וזה מסביר ש"הם בשליחותם ובצדקתם": לגבי ביצוע השליחות למעשה משה ואהרן "הם", רבים, שתי דרכים שונות "בשליחותם (בהתאם למעלותיהם השונות) ובצדקתם".

יב. איחוד אהרן ומשה – שני אופנים של "ה' הוא האלקים"

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

בתורת החסידות מבואר ⁷², שמשה