61
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"הוא אהרן ומשה אשר אמר ה'25, יש מקומות שמקדים...". ולכאורה:
א) מהו הקשר התוכני בין הענין "יש מקומות שמקדים... לומר לך ששקולין כאחד" לבין תחילת הפירוש "אלו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם"?
ב) אם כוונתו של רש"י להסביר את השינוי בסדר השמות שבין מקום אחד לאחר, היה מתאים (במדה הטובה ביותר) לציין את השינוי שמובא מיד בסוף הפסוק הבא באותו ענין ובאותן המילים – "הוא משה ואהרן"26?
בנוסף לכך יש להבין:
ג) מה מחדש רש"י בהוסיפו בתחילת פירושואתהמילים"אלושהוזכרולמעלה שילדה יוכבד לעמרם" וכי ניתן היה לחשוב שאין אלו אשר "הוזכרו למעלה"?
ד) מדוע אומר רש"י "ששקולין כאחד", ולא משתמש בביטוי המופיע בתוספתא ובמדרש27: ששקולין זה כזה28?
ה) ועיקר: כיצד ייתכן בכלל לומר לגבי משה ואהרן שהם "שקולין כאחד", כאשר אפילו בן חמש למקרא יודע שאין שווה למשה רבינו 29, ובמיוחד כאשר הוא כבר יודע מפירוש רש"י לפני כן30, ש"כשנולד נתמלא הבית כולו אורה", והוא היה מושיעם של ישראל31, וכדומה32 – ורש"י אינו מתייחס לכך כלל33.
ו. השאלות על פירוש רש"י בפסוק הבא
בפסוק הבא מצטט רש"י את המילים "הם המדברים וגו'" ומפרש "הם שנצטוו הם שקיימו". בפשטות מתכוון רש"י להבהיר בכך, כדברי המפרשים34, את השאלה: לשם מה צריכה התורה לומר "הם המדברים"? הרי דבר זה כבר ידוע! לפיכך מפרש רש"י "הם שנצטוו הם שקיימו". אבל – מאי קא משמע לן? וכי יש חידוש
הערות
- 25. בכמה כת"י ליתא התיבות "הוא אהרן ומשה" והמשך פרש"י "יש מקומות כו'" בא תיכף לאחרי התיבות "שילדה יוכבד לעמרם".
- 26. וכבכמה מפרשי התורה (הנ"ל הערה 22. ועוד). ולהעיר מלשון השל"ה שט, ב: ויהי' מתורץ ג"כ מ"ש בזה הפרשה הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ופרש"י ללמד ששניהם שקולין. וראה לקמן הערה 63.
- 27. בויק"ר יש גירסאות "שקולין כאחד" (ראה ויק"רהוצאתמרגליות).בגמ'(פסחיםנז,ב.כריתות בסופה) – הלשון "שקולין כאחד" (כאחת) לענין כבשים ועזים.
- 28. וכן הוא לשון רש"י בפ' פנחס ופ' מסעי בענין בנות צלפחד (כנ"ל הערה 8).
- 29. וראה ראב"ע עה"פ. של"ה שם. ובכ"מ.
- 30. שמות ב, ב.
- 31. פרש"י שם א, כב.
- 32. וככל הפרשה דשמות ג, א ואילך. שאליו נגלה ה', והוא הי' שליח ה' וכו'.
- 33. ומ"ש במשכיל לדוד כאן באותה שעה קאמר כו'* א"נ במעשים קאמר – אין זה בפרש"י אפילו לא ברמז, כ"א כותב סתם "לומר לך ששקולין כאחד". ועד"ז בנוגע לשאר הפירושים שבפרש"י (ברא"ם ס"פ מסעי. צידה לדרך כאן. ועוד), שאין להם שום רמז בלשו רש"י.
- 34. ראה דבק טוב כאן. וראה רא"ם, גו"א ובאר יצחק כאן.
- . וראהגםראב"ע,אברבנאל,אלשיךעה"פ.ועוד.
רש"י על שמות א׳:כ״ב - הטקסט מספריא
לכל עמו. אַף עֲלֵיהֶם גָּזַר (סוטה י"ב), יוֹם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו, הַיּוֹם נוֹלָד מוֹשִׁיעָן, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מִמִּצְרַיִם אִם מִיִּשְׂרָאֵל, וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁסּוֹפוֹ לִלְקוֹת בַּמַּיִם, לְפִיכָךְ גָּזַר אוֹתוֹ הַיּוֹם אַף עַל הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, וְלֹא נֶאֱמַר הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים; וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁסּוֹפוֹ לִלְקוֹת עַל מֵי מְרִיבָה:
לכל עמו This may be translated AND PHARAOH GAVE COMMAND REGARDING ALL (לכל) HIS PEOPLE — Regarding them, too, he made a decree (Sotah 12a). For on the day when Moses was born his astrologers said to him, “To-day their deliverer has been born, but we know not whether he is born of an Egyptian father or of an Israelite; but we see by our astrological art that he will ultimately suffer misfortune through water”. Pharaoh therefore made a decree that day regarding the Egyptians also, as it is said here, “Every son that is born [ye shall cast into the river]”, and it is not stated “[every son] who is born to the Hebrews”. They (the astrologers), however, were not aware that Moses was ultimately to suffer misfortune through the waters of Meribah and not through the waters of the Nile (Exodus Rabbah 1:18; Sotah 12a; cf. also Rashi on Numbers 20:13).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.