55

האמונה לכל מהותו, בכל עניניו, ועד למעשה בפועל.

י. השפעתו של משה – שלילת ה"הרהור" גם מצד עצם מציאות הבן

לפי כל האמור לעיל יובן תוכן שאלת משה רבינו "למה הרעותה...", שהתורה מספרת על כך, למרות ש"אברהם... לא הרהר", ותשובת הקדוש־ברוך־הוא "וארא אל האבות":

מכיון שכבר היה סמוך לגאולה, ומשה נשלח על־ידי הקדוש־ברוך־הוא כדי לגאול את ישראל, היה צורך בכך, שהקשר בין ישראל לה' על־ידי האמונה, לא יישאר רק כפי שהוא מצד האבות כ"מאמינים בני מאמינים", אלא אמונה החודרת ומקיפה את כל עניניהם.

דבר זה נעשה על־ידי שאלתו והרהורו של משה^* "למה הרעותה... ומאז באתי אל פרעה... הרע...", אשר על כך באו דברי ה' "וארא...". כלומר, דרגת "וארא" – הקשר האמיתי והמוחשי (כ"ראיה") שבין ישראל לאלקות, על־ידי האמונה – הוגשמו גם על־ידי ישראל, אשר מצד עצם מציאותם ייתכן הענין של "הרהר אחר מדותי". נעשתה באמונה המעלה של "וארא", שלימות האמונה, וכך נשלל הענין של "הרהר אחר מדותי".

לפיכך אומר רש"י בסוף פרשת שמות "הרהרת על מדותי" – "לא כאברהם" אשר "לא הרהר אחר מדותי": בכך הוא מדגיש שאין די בדרגת "לא הרהר" הקיימת אצל משה ואצל כל ישראל בירושה מאברהם (האבות), ובגלוי ייתכן ענין של "הרהרת...", כיוון שזוהי ירושה. אך מצד טבעו ומציאותו של הבן עצמו ייתכן אצלו הרהור. פעולתו של משה היתה, שגם לענין זה של "הרהרת" לא יהיה כלל מקום, על־ידי דיבור של הקדוש־ברוך־הוא – גילוי דרגת "וארא"⁶¹.

יא. כך יובן יותר ההבדל בין דרך הפשט לדרש

לפי זה יובן יותר ההבדל בין הפירושים של רש"י בדרך הפשט (בסוף פרשת שמות) ולפי "רבותינו דרשוהו" (בפרשתנו): ההסבר שלעיל, שהפירושים של רש"י שבדרך הפשט הם כפי שהענינים מצד הגוף, אין הכוונה לכך, שמצד גופו של משה ייתכן ענין של "הרהרת על מדותי" כפשוטו ח"ו, שהרי "טוב הוא", ואין אצלו מקום כלל לכך. אלא הכוונה היא, שהענין