49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אפשרי כאן רק ההרהור, שאברהם לא צריך היה לשלם17 עבור הקרקע (וכך לגבי יצחק ויעקב), מפני שהיתה לו הבטחת ה' על הארץ, והרהור זה איננו דוגמא המתאימה בדיוק להרהור של משה, ששליחות ה' עצמה "גרמה" למצב של "הרע לעם הזה".
אך לפי הדרש ש"רבותינו דרשוהו" באים כל הפסוקים (כולל "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"18) כהמשך "לענין של מעלה" והם חלק מתשובת ה'19 לשאלותיו והרהוריו של משה באופן כללי20, לאו דוקא על הצער
17) ראה פרש"י ח"ש כג, ט.
18) בסנהדרין קאי על הכתוב "ומאז באתי אל פרעה גו'" ולא הובא מפורש הכתוב "וארא אל אברהם גו'". אבל בשמו"ר (פ"י, ד) קאי על הכתוב "וארא אל אברהם גו'". ובתנחומא מסיים "לכך כתב וארא כו'".
19) משא"כ לפרש"י בפשוטו של מקרא בתחלת הנוסף, החל ב"ואתה אמרת מה שמו מה אומר עליהם"21. וכך מובן מדוע מביא רש"י את דרשת חז"ל, ומביא הוכחות מכל שלושת האבות ש"לא הרהרו (בכלל22) אחר מדותי".
הערות
- 17.
- 18.
- 19.
- 20. ברא"ם כאן (ו, ט) מפרש "ולא אל למה זה שלחתני הסמוך לו כפי מה שפירש לפי פשוטו של מקרא". וצ"ע דהרי בגמרא ותנחומא בתחלת הענין מובא (גם) הכתוב שלאח"ז "ומאז באתי אל פרעה לדברבמשך"(ובשמו"רמסיים "ולבסוףאמרתומאז באתיאלפרעה".ועד"זבתנחומא),ובסופו(בגמרא) מביא סיוםהכתוב "(ועכשיו אתה אומרלי)והצללא הצלת את עמך" הכתוב שלאחר "למה זה שלחתני". וברש"י שמביא "למה הרעותה" – כי מביא התחלת הענין. ראה חדא"ג סנהדרין שם.
- 21. ועפ"ז י"ל לכאורה שזהו הטעם שהביא רש"י בכלל "ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה" אף שממשיך"ואיןהמדרשמתיישבאחרהמקרא",והרי רש"י כותב כמ"פ "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא כו'" (ראה לעילהערה*11)–כילפי'הא'קשהלמהלאהוכיחו הקב"ה ע"ז שהקשה מה שמו מה אומר אליהם, ולכן מביארש"ישלפי"רבותינו"הוכיחוהקב"הע"זאלא שהוכיחו לאחר שאמר משה "למה הרעותה". וי"ל דלפי פשוטו השאלה "מה שמו" אינה שאלה וקושיא – הרהר, אלא שאלה, כמפורש בכתוב "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" (וכן מצינו גם במדרש שמו"ר פ"ג ה. פ"ד א), משא"כ לפי "רבותינו דרשוהו" בא בעקמומית (כדעת הויק"ר פי"א, ה). וכ"כ ביפ"ת לשמו"ר כאן (פ"ו, ד). ולהעיר שגם לפי' "רבותינו" הנה בשמו"ר "ועתה תחלת שליחותי אמרת לי מה שמי" (שאינו לשון הכתוב ומשמיט התחלת הכתוב "ואמרו לי" וסיומו "מה אומר אליהם"). ועד"ז בסנהדרין ותנחומא שם (ושם "מה שמך"). משא"כ בפרש"י "מה שמו מה אומר אליהם". וראה חדא"ג שם. בנוגעלשארהדיוקיםשבפרש"יזה–נת'בארוכה בההתוועדות. ואכ"מ.
- 22. אף שמפרש"י משמע שמחלקו לב' פסוקים "הרבה פעמים נגליתי... ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת" הוא פי' הכתוב "וארא גו'", "וכשבקש אברהם כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה" הוא פי' הכתוב "וגם הקימותי וגו'", הרי מזה שמתחיל "שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין כו' יש לי להתאונן כו'" (וכן בסיומו), משמע דלא הרהרו שייך גם להשאלה דמה שמו. ובסנהדרין (ועד"ז בתנחומא ושמו"ר)שםמסייםבסופו"ולאהרהר(כ"אמהאבות) אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך כו' ועכשיו כו' והצל לא הצלת גו'". וראה פרש"י שם ד"ה בתחלה.
ויקרא רבה י״א:ה׳ - הטקסט מספריא
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים יח, כו כז): עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְבַר תָּמִים תִּתַּמָּם, עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, כֵּיוָן שֶׁבָּא בַּחֲסִידוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בַּחֲסִידוּת. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא בִּתְמִימוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בִּתְמִימוּת. וּבְשָׁעָה שֶׁבָּא בְּעַקְמָנוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בְּעַקְמָנוּת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבָּרֵר עַל עֲסָקָיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר לוֹ עֲסָקָיו. אֵימָתַי בָּא בַּחֲסִידוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (בראשית יח, ג): אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ, מַה כְּתִיב תַּמָּן (בראשית יח, כב): וְאַבְרָהָם עוֹדֶנוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה', אָמַר רַבִּי סִימוֹן תַּקָּנַת סוֹפְרִים, שְׁכִינָה הָיְתָה מַמְתֶּנֶת לוֹ. אֵימָתַי בָּא בִּתְמִימוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (בראשית יח, כח): אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁם הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה, מַה כְּתִיב (בראשית יח, כח): וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. אֵימָתַי בָּא בְּעַקְמָנוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (בראשית טו, ב): וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, מַה כְּתִיב תַּמָּן (בראשית טו, ד): לֹא יִירָשְׁךָ זֶה. אֵימָתַי נִתְבָּרֵר עַל עֲסָקָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (בראשית טו, ח): בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, מַה כְּתִיב תַּמָּן (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ. רַבִּי נְחֶמְיָה פָּתַר קְרָא בְּמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא בַּחֲסִידוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בַּחֲסִידוּת, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא בִּתְמִימוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בִּתְמִימוּת, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא בְּעַקְמָנוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עִמּוֹ בְּעַקְמָנוּת, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבָּרֵר עַל עֲסָקָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַר עֲסָקָיו. אֵימָתַי בָּא בַּחֲסִידוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות לג, יח): הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ, מַה כְּתִיב תַּמָּן (שמות לג, יט): אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי וגו'. אֵימָתַי בָּא בִּתְמִימוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות ג, ג): מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה, אֲמַר לֵיהּ מִן דִּיקָרִי קָאֵים בְּגַוֵּיהּ. אֵימָתַי בָּא בְּעַקְמָנוּת, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות ג, יג): וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם, מָה אָמַר לוֹ, זֶה שְׁמִי לְפִי שָׁעָה (שמות ג, יד): אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. אֵימָתַי נִתְבָּרֵר עַל עֲסָקָיו, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (שמות ג, י): וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ (שמות ד, יג): שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, מַה כְּתִיב תַּמָּן (שמות ו, א): עַתָּה תִרְאֶה.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.