48
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג) ועיקר: בסוף פרשת שמות מביא רש"י את פירושו "לא הרהר" באופן רגיל, כפירושו על פשוטו של מקרא, ואילו בפרשתנו מובא הפירוש עם הקדמה של "ורבותינו דרשוהו" – דרש, ואף יותר מכך: דרש אשר איננו "מתיישב אחר המקרא" להיפך מן הכלל בדרכו של רש"י, שהוא מביא אגדה כאשר היא "מתיישבת דברי המקרא"*.
ב. טענת משה ותשובת השי"ת לפי הפשט בסוף פ' שמות
יש לומר, שהשאלה האחרונה מתרצת את כל הנ"ל. בסוף פרשת שמות מפרש רש"י את פשוטו של מקרא על המילים שבמקום12, ולפי הפשט מהווה הפסוק "ויאמר ה' אל משה עתה תראה..." תשובה לטענת משה בפסוקים שלפניו "למה הרעותה לעם הזה... ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה":
משה טען, שלא זו בלבד ששליחותו של ה' לא הצילה את ישראל ("הצל לא הצלת את עמך"), אלא להיפך, "הרע לעם הזה", ועל כך נאמר לו "עתה תראה, העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות", כיון שהוא הרהר "אחר מדותי",
ולא כפי שנהג אברהם במקרה דומה, שהוא "לא הרהר אחר מדותי", למרות שלפני־כן "אמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואחר־כך אמרתי לו העלהו לעולה" והבטחה זו גרמה לצער נוסף13, כבמקרה שלנו ש"מאז באתי לדבר בשמך הרע..."14.
שהרי רואים, שהצער על שאין ילדים אינו דומה ליסורים הנגרמים כאשר הקדוש־ברוך־הוא כבר ברכו בבן יחיד לעת זקנתו, ואחר־כך נלקח הבן, ובמיוחד כאשר האב צריך לעשות זאת בעצמו15.
לפי זה מובן גם כן, שרש"י אינו מביא הוכחה לכך שאברהם "לא הרהר אחר מדותי" מכך ש"כשבקש לקבור את שרה לא מצא קרקע (וכן ביצחק ערערו עליו... וכן ביעקב ויקן את חלקת השדה...16)", מפני ששם אין מדובר במקרה שההבטחה עצמה ("לתת להם את ארץ") גרמה לקניית הקרקע בדמים מרובים.
הערות
- *. בראשית ג, ח. ועוד.
- 12. ולא כתב רש"י ע"ז "ורבותינו דרשוהו" וכיו"ב, אף שהמשך הפירוש "לפיכך עתה תראה העשוילפרעהכו'"אי'בגמראותנחומאשםבהמשך להדרש חבל על דאבדין כו' שהאבות לא הרהרו – שהביא בפ' וארא. משא"כ בשמו"ר ס"פ שמות הוא ענין בפ"ע.
- 13. משא"כ בנוגע לרעב בארץ (לך יב, יוד ובפרש"י שם).
- 14. ולכן דוקא אחר נסיון העקדה אמר הקב"ה (וירא כב, יב) "עתה ידעתי – מעתה יש לי מה להשיבלשטן ולאומות התמהיםמההיא חבתי אצלך כו' עכשיו שרואים" (פרש"י שם) – אף שגם לפנ"ז עמדבנסיוןדמס"נבאורכשדים(פרש"ינחיא,כח).
- 15. אף "כי ביצחק יקרא לך זרע" נאמר לאחר לידת יצחק – הרי זה שייך להצער והיסורים המובא בפנים, כי הצער ויסורים כשאין בנים הוא גם מהעדר המשך משפחתו, ולאחר שמבטיח לו שמיצחק יראה זרע "ואח"כ אמר לו העלהו לעולה" הרי זה ביטול התכלית דהולדת בן.
- 16. וישלח לג, יט. הפרשה,רק(תחלת)הכתוב"וידבראלקיםאלמשה, דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה", משא"כ ההמשך "וארא אל אברהםוגו'"אינוהמשךהטענהלמשהע"זש"הקשה לדבר ולומר למה הרעותה כו'" (ובפשטות פשש"מ דס"פ שמות "עתה תראה" הוא באותה השיטה בפשש"מ בריש פרשתנו). ולכן אינו נוגע כאן שכל האבות אברהם יצחק ויעקב לא הרהרו (כנ"ל בפנים). משא"כ לפי "רבותינו דרשוהו" (ראה רא"מ ריש פרשתנו ד"ה על שהקשה. גו"א. דברי דוד (להט"ז) ו, ט. ובכמה מדרשים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.