435

בפועל מתקיימת מידה זו על־ידי יוסף, כי יעקב הוא בדרגת עולם האצילות, הנעלה מכל העולמות ויוסף מוריד ומביא את דרגת יעקב – "אצילות" – אל תוך עולמות ה"נמוכים" יותר ועד לעולם הזה – הקצה התחתון ביותר.

(זוהי הסיבה הפנימית לכך שירידתו של יעקב למצרים – מיצרים וגבולות – המסמלים את העולמות הנמוכים – נגרמה באמצעות יוסף).

וכך גם בקשר לקצה העליון: דוקא על־ידי "אתהפכא חשוכא (של העולמות הנמוכים) לנהורא" – "יוסף ה' לי בן אחר" – דוקא על־ידי זאת נעשה יתרון האור מן החושך נעלה יותר מאצילות (שהיא דרגתו של יעקב)³⁰.

לפי זה מוסבר³¹ מדוע שבע עשרה השנים, שבהם היה יעקב במצרים, היו הטובות ביותר בין שנות חייו, כפי שנאמר "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה"³². וזאת מפני שדוקא על־ידי הירידה למצרים הגיע יעקב לשלימותו, "מבריח מן הקצה (העליון ביותר) אל הקצה (התחתון ביותר)".

י. עבודת יעקב מתבצעת באופן מושלם יותר ע"י בני יוסף, אפרים ומנשה

כיוון שאפרים ומנשה באים במקומו של יוסף במנין השבטים, ברור, שהם כמו יוסף, הם "מעין" של "תולדות יעקב – יוסף"³³, כדי להוריד ולהביא את השפעתו של יעקב אל תוך ארץ מצרים – בעבודה זו יש להם יתרון על פני יוסף:

אצל יוסף, גם כאשר הוא יורד ל"מצרים" (עולמות בי"ע) עדיין מאירה בגלוי מדרגתו של יעקב, האצילות, הנעלית מ"מצרים" (בי"ע)³⁴, וכיוון שכך, אין מקום, מלכתחילה, להשפעת ההעלם וההסתר של מצרים עליו, ואדרבה – הוא שולט על מצרים.

יוצא, שעל־ידי עבודת יוסף עדיין לא התהוותה הירידה האמיתית לחושך של מצרים ממש (הקצה התחתון ביותר), שם מתנגד החושך לאור הקדושה.

[בדומה לכך אנו רואים גם בפשטותם של הענינים. כל עוד היה יוסף בחיים, לא היתה אפשרות של גזירות על בני־ישראל, כאילו עדיין לא ירדו למצרים, ורק כאשר "מת יוסף" –