388

מאה שנה יולד" – "יש תמיהות שהן קיימות"

השאלות המתעוררות על סברה זו¹⁴.

(א) יעקב היה בעת ההיא בן "שלשים ומאת שנה"¹⁵, הרבה פחות משנות אברהם ויצחק¹⁶. אם כך, מהו הפלא "העוד אבי חי"?

(ב) ועיקר: מהו הקשר בין שאלה זו " לבין דבריו "אני יוסף"?

(ג) לשם מה מספר יוסף על תמיהתו לאחיו, ועוד מיד, באותו רגע שהוא מתוודע אליהם – "אני יוסף העוד אבי חי"?

(אילו היתה זו שאלה, ניתן היה לומר שאדרבה, בעיקר היה חשוב לו " לדעת אם אביו חי ולכן שאל אותם מיד "העוד אבי חי", אבל אם הוא ידע שיעקב עדיין חי ו"העוד אבי חי" הוא רק ביטוי לתמיהה, כפי שהוסבר לעיל, קשה להבין מה היתה הנחיצות לגלות להם תמיהה זו מיד כאשר הוא מספר להם "אני יוסף").

ד. אין אדם מקבל תנחומין על החי

והביאור בזה, בפשטות:

כבר קודם לכן מפרש רש"י על הפסוק¹⁷ "וימאן להתנחם": "אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי". ולפיכך –

ויתאבל¹⁸ (יעקב) על בנו ימים רבים".

וזוהי כוונת דברי יוסף לאחיו: "אני יוסף (ולכן קיימת התמיהה) העוד אבי חי"¹⁹ – כיוון ש"אני יוסף" – יוסף חי, יוצא שעשרים ושתים שנים רצופים הצטער יעקב עליו – ואפילו יותר מכך

ויתאבל", כי אהב אותו יותר "מכל בניו"²⁰ – צער נורא, בלתי רגיל כלל וכלל. ואם כן, הרי זה פלא גדול ביותר כיצד יכול היה יעקב לשאת צער גדול²¹ – כל־כך במשך שנים רבות, ולמרות הכל להשאר בחיים.

לפי זה מובן מדוע צריך היה יוסף לגלות את תמיהתו זו לאחיו. זו היתה הקדמה להדגשתו בהמשך דבריו את הדחיפות²² של הבאת יעקב למצרים.

המהירות איננה רק ב"מהרו ועלו אל אבי..."²³ כדי להודיע ליעקב