387

ב. דברי האברבנאל: "כדי להכנס עמהם בדברים" – והקושי בזה

האברבנאל אומר⁹ שיוסף לא שאל שאלה זו כדי לוודא שיעקב חי, אלא "כדי להכנס עמהם בדברים": יוסף ידע שאחיו יתביישו כאשר יאמר להם "אני יוסף", ולכן חיפש דרך לשוחח עמם גם על דברים אחרים, והדבר הראשון היה בקשר לאביו, תוך שהיה בדעתו לשאול אותם גם על בני המשפחה האחרים, אלא שלא הגיע לכך מפני "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו ( מפניו"³.

על פי זה יכולים היינו לומר שרש"י סבור אכן שזהו פשט הפסוק, ולכן אין הוא כותב זאת בפירוש, שהרי כבר הסביר קודם לכן ענין זה: על הפסוק¹⁰ "ויאמר לו איכה" אומר רש"י: "איכה, יודע היה היכן הוא אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב...". ובדומה לכך הוא מסביר על הפסוק¹¹ "אי הבל אחיך" – "להכנס עמו בדברי נחת...". וכאן מסתמך רש"י על פירושו לפסוקים ההם.

אבל פירוש זה איננו מובן כל כך בעניננו, כי לאחר דבריו המפורטים של יהודה אודות השפעתה של הישארות בנימין במצרים על יעקב, לא היה יוסף צריך לשאול "העוד אבי חי" כדי להכנס עמו בדברים, אלא צריך היה לשאול אותם מיד על משפחותיהם וכו'.

ג. סברה אחרת: "העוד אבי חי" – תמיהה ולא שאלה

אפשר לענות על השאלות הנ"ל באופן אחר ולומר שהמילים "העוד אבי חי" (בתוספת ה'ה"א') אינן שאלה

האם "אבי חי") אלא תמיהה, כמו שמפרש רש"י מספר פעמים: על הפסוק "השומר אחי אנכי"¹¹ אומר רש"י: "לשון תימה הוא", וכן במקומות נוספים¹². וכך גם בעניננו, שיוסף תמה והתפלא על כך ש"עוד אבי חי".

ההבדל בין הדוגמא שהובאה לבין פסוקנו כאן הוא רק שבדוגמא הנ"ל (וכך ברוב המקומות הדומים) מבטלת התמיהה את האפשרות המובעת על־ידה: קין סבר שהוא איננו "שומר אחי", אך לא כן במקרה זה, שזוהי תמיהה קיימת: יוסף יודע שיעקב חי עדיין, אלא שמתעוררת אצלו תמיהה על כך, וכך כבר פירש רש"י קודם לכן על הפסוק¹³ "הלבן