340
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פרעה, עד שהוא מינהו למשנה למלך7?
ב)מידלאחרשסייםיוסףלספרלפרעה את פתרון החלום הוא המשיך, תוך הדגשה שזה המשך, על־ידי וא"ו חיבור, ונתן לפרעה ייעוץ בהרחבה "ועתה ירא פרעה... יעשה פרעה ויפקד..."8. לכאורה קשה: כיצד מתערב יוסף בעניני המלכות9?
[יש מפרשים10 האומרים שיוסף הוסיף את העצה "ועתה ירא פרעה..." מפני שבכך הוא הסביר לפרעה את התכלית שלשמה הראה ה' לפרעה בחלום "אשר האלקים עושה"11 – שאין זה סתם כדי לצערו וכדומה, אלא כדי ש"ירא... יעשה פרעה ויפקד פקידים...".
אך תשובה זו אינה מספקת, כי אם כך היה יוסף צריך לומר בפירוש, שהקדוש־ברוך־הוא הראה לפרעה את החלום למען "ועתה ירא... יעשה פרעה..."]12.
ג) אם "ותפעם רוחו" של פרעה הוא כתוצאה מהעדר פתרון לחלומו, ולשם כך הביאו את יוסף מן הבור, הרי היה צריך להיכתב בפסוקים מיד לאחר הפתרון "ויטב הפתרון בעיני פרעה..."13, ומדוע אין ענין זה נזכר כלל בפסוקים, וכתוב באופן כללי, או רק על עצת יוסף, "ויטב הדבר בעיני פרעה"14?
ד) תמוה ביותר: שלוש השאלות שלעיל קשות גם לפי פשוטו של מקרא. מדוע איפוא אין מוצאים להן תשובה בפירוש רש"י על התורה, שהוא ראש הפשטנים, ומפרש, כידוע, כל קושי בפשוטו של מקרא15?
לפיכך הכרחי לומר שההסבר לכל הנ"ל מובן מעצמו לפי פשוטו של מקרא16, או שהוא רמוז בפירוש רש"י.
הערות
- 7. בנוגע לתירוצי המפרשים – ראה לקמן בפנים ובהערה 16.
- 8. פרשתנו מא, לג ואילך.
- 9. רמב"ן פרשתנו מא, ד. אברבנאל הנ"ל "השאלה הח'". אלשיך פרשתנו מא, לג (שאלה הא'). כלי יקר שם, כז בסופו. אוה"ח שם, לג. ועוד. תירוצו של הרמב"ן (ועד"ז ברלב"ג ואוה"ח בתי' הב' שם) שהוא פתרון "ותאכלנה הפרות" אין " לאמרו לפרש"י (כמפורש גם בסוף דבריו), כי רש"י פי' (מא, ל) ד"ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה" (וראה רא"ם וגו"א פסוק ד'. ועוד). תירוצו הראשון של האברבנאל שהנביא לא יוכל לכבוש נבואתו ויתאמץ לומר מה שראה והמתחייב ממנו כו' אינו ע"ד הפשט (שהוא דרך פרש"י). ולהעיר מלשון יוסף (מא, טז) "אלקים יענה". וראה שם מא, לח־לט.
- 10. ראה פי' הב' והג' באברנבאל כאן ד"ה ועתה ירא. גו"א, כלי יקר ואוה"ח – הנ"ל. ועוד.
- 11. מא, כה. כח.
- 12. ועוד: מהי החכמה נפלאה בעצת יוסף וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע .. ויצברו בר גו'", שמובן בפשטות שכן צריך לעשות באם יודעים מראש שיבוא שבע שני רעב לאחרי שבע שני שובע כקושית המפרשים.
- 13. להעיר מוישב מ, טז.
- 14. מא, לז. ובספורנו.
- 15. כדמוכח גם מזה שבמקום שאין ביאור ע"ד הפשט כותב רש"י "איני יודע" – כבפ' תולדות כח, ה, ובכ"מ (נסמנו בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 1 שוה"ג להערה 2).
- 16. בחידושי ופירושי מהרי"ק (פרשתנו מא, ב) פי' שזוהי כוונת רש"י בזה שפי' בהחלום – פתרונו בפסוק ב' וד' סימן הוא לימי השובע כו' ותאכלנה סימן שתהא כל שמחת כו', להורות לנו שכל מה שאמר יוסף בפתרון החלום הי' בחכמתו חכמת הטבע והחלום הי' מורה הכל למבין, רק שה' סכל עצת החרטומים למען הביא יוסף אל המעלה שבא כו' (וכפ' הרד"ק ריש פרשתנו. בחיי הנ"ל. ועד"ז בת"י מא, ח. וכ"ה בפי' רש"י לב"ר פפ"ט, ו). אבל ע"ד הפשט – תמוה ביותר שנס גדול כזה – שמכל חרטומי מצרים נעלם מהם פתרון פשוט כזה (שבע שנים גו') – לא נרמז בכתוב ואפילו לא בפרש"י! ועוד להעיר א) עפ"ז הי' צ"ל פתרון יוסף מרומז (עכ"פ) גם בשאר פרטי החלום. ב) זה שפי' בפסוק ב' וד' "סימן כו'" – "יפות מראה" (פסוק ב') לא הובא בדברי פרעה כאשר סיפר החלום ליוסף. ג) "ותאכלנה" לא מפורש בפתרונו של יוסף (רק הבליעה – ראה פרש"י מא, ל). וראה גם עקידה הנ"ל דאין להשיב כתירוץ זה דמהרי"ק.
רמב"ן על בראשית מ״א:ד׳ - הטקסט מספריא
וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת עַל דַּעְתִּי הוּא סִימָן שֶׁיֹּאכְלוּ שְׁנֵי הָרָעָב אֶת שְׁנוֹת הַשָּׂבָע, וּמִזֶּה לָמַד יוֹסֵף לֵאמֹר לְפַרְעֹה "וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת" "וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב", כִּי רָאָה שֶׁהַפָּרוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת תָּבוֹאנָה אֶל קֶרֶב הָרָעוֹת, וְאֵינֶנָּה עֵצָה, כִּי הַלְיוֹעֵץ לְמֶלֶךְ נְתָנוּהוּ, רַק בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם אָמַר כֵּן "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע", "וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע", פִּתְרוֹן "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע", כִּי רָאָה שֶׁלֹּא הָיוּ בַּאֲכִילָתָן בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת רַק הָיוּ לָהֶן לְמִחְיָה, אִלּוּ לֹא אָכְלוּ אוֹתָן הָיוּ מֵתוֹת בְּכַחֲשֵׁיהֶן. וְלֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י שֶׁאָמַר "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע" הוּא פִּתְרוֹן הַבְּלִיעָה:
אור החיים על בראשית מ״א:ל״ג - הטקסט מספריא
וְעַתָּה יֵרֶא וְגוֹ׳. טַעַם יוֹסֵף שֶׁנַּעֲשָׂה יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְהוּא לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶלָּא פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם, כִּי בָא לָתֵת לוֹ טַעַם אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ ה׳ אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה, כִּי הוּא כְּדֵי שֶׁיַּפְקֵד פְּקִידִים וְגוֹ׳. עוֹד לֶהֱיוֹת שֶׁהֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹם שֶׁבָּלְעוּ הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת לַפָּרוֹת הַבְּרִיאוֹת, זֶה יַגִּיד כִּי יִתְפַּרְנְסוּ שְׁנֵי רָעָב מִשְּׁנֵי שָׂבָע, וְלָזֶה אָמַר יֵרֶא פַרְעֹה וְגוֹ׳:
אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם. לָדַעַת אוֹפֶן אוֹצְרוֹת הַתְּבוּאָה לְבַל תֵּרָקֵב, וְזֶה מֵהַתְּבוּנָה. וְאָמְרוֹ וְחָכָם שֶׁיּוֹדֵעַ כְּלָלִיּוּת הַחָכְמוֹת, לָדַעַת חָכְמַת הַתִּשְׁבּוֹרֶת וְהַהַנְדָּסָה וְהַמִּסְפָּר. וְהִקְדִּים ״נָבוֹן״ כִּי הוּא דָּבָר הַמְעַכֵּב יוֹתֵר כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הַתְּבוּאָה.
רש"י על בראשית רבה פ״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
חרטומי מצרים פותרין היו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו של פרעה בזכות יוסף:
בראשית רבה פ״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא וגו' (בראשית מא, ח), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה קוֹלָן נִכְנַס בְּאָזְנָיו, שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַּע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד. שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ. שֶׁבַּע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת, שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת מוֹרְדוֹת בָּךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יד, ו): בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן, אֵלּוּ חַכְמֵי פַרְעֹה וְחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם. (משלי יד, ו): וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל, זֶה יוֹסֵף. דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל אֻמָּה וְאֻמָּה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם מַעֲמֶדֶת לָהּ חֲמִשָּׁה חֲכָמִים שֶׁיְשַׁמְּשׁוּ אוֹתָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא נָתַן בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלשָׁה דְבָרִים, חָכְמָה, וּבִינָה, וּגְבוּרָה. שֶׁכֵּן סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע אָמַר (ישעיה י, יג): בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי. וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, הוּא נוֹטְלָהּ מִמֶּנָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ח ט): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו וְחַתּוּ גִּבּוֹרֶיךָ תֵּימָן, וְכָל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יוֹסֵף בָּאַחֲרוֹנָה וְיִטֹּל גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יָבוֹא יוֹסֵף תְּחִלָּה וְיִפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם אֵין זֶה שִׁבְחוֹ, יְכוֹלִין הַחַרְטֻמִּים שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ, אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתָנוּ כְּבָר פָּתַרְנוּ אוֹתוֹ לָךְ. אֶלָּא הִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁנִּתְיַגְעוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת רוּחוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא יוֹסֵף וְהֶחֱזִירָהּ, עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כט, יא): כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, אֵלּוּ חַכְמֵי פַּרְעֹה. (משלי כט, יא): וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, לט): אֵין נָכוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.