279

נא... ואתה אמרת... ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב"⁴².

ט. ההוראה הנלמדת מן האמור, לעבודת כל אחד ואחד

ידוע⁴³, שאצל כל יהודי קיים בירושה משהו "מעין" עבודת ה' של האבות, ש"אין קורין אבות אלא לשלושה"⁴⁴. לפיכך מובן, שכל יהודי ראוי לקבל מהקב"ה השפעה של חסד לפי "משפט", ולא רק לבקש מהקב"ה השפעה זו כ"צדקה".

שהרי, "כל ישראל בני מלכים הם"⁴⁵, ולכן, כפי שאמר פעם כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, נחשבת כל טרחה קלה שלהם כעבודת פרך^*, והם יכולים לדרוש מהקב"ה "כל הון דעלמא⁴⁶ בבני " חיי ומזוני רויחא".

וכך אומר אדמו"ר הזקן ב"תורה אור"⁴⁷, שאם נבוכדנצר, שפסע שלוש פסיעות לכבוד הקב"ה, נתנו לו על כך מלכות לשלושה דורות⁴⁸, קל־וחומר אצל יהודים, ש"אין לך אדם מישראל שלא כיבד את המקום בכך", ברור ש"כל טוב עולם הזה כדאי (וראוי) הוא לו".

העובדה שנראים יהודים שיש להם יסורים בעולם הזה היא רק כדי "לבטש את האדם, להכניעו ולהשפיל גסות רוחו"⁴⁹. אבל כאשר יהודי הוא במצב של "משפט וצדקה", שהוא ראוי לקבל חסד לפי "משפט", ולמרות זאת הוא מבקש זאת מהקב"ה כ"צדקה", דבר המוכיח על שפלות והתבטלות, אז באות עליו ברכות ה' מ"מקומו": הצלחה מעבד למדידה והגבלה בכל התחומים: "בני, חיי ומזוני", וכל זה באופן של "רויחי", ומתבטלים כל הדברים המבלבלים דעתו, כדי שיהיה

יושב בשלוות עולם הזה⁵⁰.

י. הקשר בין האמור לבין גאולת אדמו"ר הזקן

אדמו"ר הזקן מסר נפשו על הפצת פנימיות התורה, הוא ניתק עצמו מעניניו שלו כדי להפיץ את תורת החסידות חוצה, וברור שהוא היה יכול לדרוש את שחרורו מן המאסר לפי דין ומשפט. בכל זאת הוא ביקש זאת כ"צדקה", כפי שהוא כותב בהרחבה במכתביו⁵¹, שגאולתו היתה "חסדי⁵² ה'" ש"הפליא והגדיל ה' לעשות בארץ".