134
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכאשר אין ילד יהודי מצטער על אי התגלות ה' אליו, הרי זה משום שמחנכו אינו מדבר אליו בענין זה בדברים היוצאים מן הלב, ולא בגלל מגבלותיו שלו.
ח. ההוראה לכל אחד מתשובת ה"צמח צדק"
כשם שההוראה הנלמדת משאלתו של הרבי נ"ע ומבכייתו מכוונת לכל ילד יהודי, כדלעיל, כך גם מתאימה תשובת ה"צמח צדק" לחינוך כל ילד יהודי:
כוונת ה"צמח צדק" בתשובתו לא היתה שהקב"ה התגלה לאברהם אבינו בלבד, כי הוא החליט למול עצמו בהיותו בן תשעים ותשע שנים, ושאצל אחרים אין הדבר אפשרי (שהרי אילו זאת היתה כוונתו היה עונה בקיצור שאי אפשר להשתוות לאברהם אבינו35),
אלא, פירוש הדברים הוא, שכל אחד יכול להגיע לידי "וירא אליו ה'", על ידי החלטה שבכל מצב רוחני שבו הוא נמצא (ואפילו צדיק בן תשעים ותשע) עליו למול את עצמו. כלומר; צריך להשתדל להסיר את הכיסוי, ההעלם וההסתר בעולם36.
אמנם, אברהם היה "צדיק בן תשעים ותשע שנים", שהיו לו "יומין שלמין"37 בעבודת ה', והחלטה שלו, שעליו למול את עצמו, היא חידוש גדול הרבה יותר מהחלטתו של מי שאינו צדיק38,
בכל זאת, שייכת הוראה זאת לכל אחד מישראל, כפי שידוע הענין של "פתח"39 – שלאחר שמישהו עמל על ענין מסויים והביאו לעולם, הוא פותח בכך צינור השפעה זה לאחרים, היכולים להגיע לדרגה זו בפחות עמל,
[ובמיוחד לאחר מתן תורה, ניתן להשיג ענינים שהאבות הגיעו אליהם על־ידי יגיעה עצומה, ועמל קטן הרבה יותר40].
ט. ילד יהודי אינו צריך להבהל מהסתר העולם
וזוהי ההוראה מתשובת ה"צמח צדק" גם לגבי חינוך קטנים:
לאחר שמעוררים אצל הילד את התשוקה הנפלאה שה' יתגלה אליו, צריך להסביר לו, שניתן להגיע לכך באמצעות ההחלטה, שהיהודי צריך
הערות
- 35. ובמכש"כ שאפילו למשה נאמר "במקום " גדולים – אברהם – אל תעמוד" (דב"ר פ"ב, ז).
- 36. ראה בכ"ז לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 23. ח"ה [המתורגם] ע' 88. ח"ה ע' 321 ואילך.
- 37. זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב. וראה לקו"ש שבהערה הקודמת.
- 38. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 91. ח"ה ע' 323.
- 39. ראה לעיל הערה 33. וראה מאה שערים (ס"ע כח) – בענין של הבנה והשגה – שהה"מ הי' נוהג כשנפלה לו איזה השגה הי' אומרה בפה אף שלא יבינו השומעים.. בכדי להמשיך את ההשגה.. בזה העולם ואזי.. יוכל אחר.. להשיגה".
- 40. ראה ד"ה אמרת ה' תרצ"ה פ"ג (בסה"מ קונטרסים ח"ב). וראה ד"ה זכור שם רפי"א.
דברים רבה ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלֹּותָ (דברים ג, כד), מַהוּ ה' אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת דִּמָּה משֶׁה אֶת עַצְמוֹ לְאַבְרָהָם וְלֹא הוֹעִיל לוֹ כְּלוּם, כֵּיצַד, אַבְרָהָם קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר הִנֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, א): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, מַהוּ הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה, הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, וְזָכָה לִכְהֻנָּה וְזָכָה לְמַלְכוּת, זָכָה לִכְהֻנָּה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק, וְזָכָה לְמַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. וְאַף משֶׁה בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ד): וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, הִנֵּנִי לִכְהֻנָּה הִנֵּנִי לְמַלְכוּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כה, ו): אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד. (שמות ג, ה): וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּכְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, י): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. אֵין לְךָ עֵסֶק בַּמַּלְכוּת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז, יח): כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. אַבְרָהָם אָמַר (בראשית טו, ב): ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם מִתְבַּקֵּשׁ בַּדִּין שֶׁיִּהְיוּ לִי בָנִים תֵּן לִי, וְאִם לָאו בְּרַחֲמִים תִּתֵּן לִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ בַּדִּין מִתְבַּקֵּשׁ לְךָ (בראשית טו, ד): וְהִנֵּה דְּבַר ה' אֵלָיו, וְאַף משֶׁה כָּךְ אָמַר: ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלֹּותָ, אִם מִתְבַּקֵּשׁ בַּדִּין שֶׁאֶכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶכָּנֵס, וְאִם לָאו אֶכָּנֵס בְּרַחֲמִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וגו', (דברים ג, כז): כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה הֵיאַךְ הַדְּבָרִים חֲזָקִים, הִתְחִיל מְדַבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

