ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו נח שיחה ד

58

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ד

א.>

א. המשנה "חביב אדם" והוראתה ליהודי

נאמר במשנה¹: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר²: כי³ בצלם אלקים עשה את האדם".

בעל "תוספות יום טוב" אומר על כך, שמכך שהמשנה מצטטת את הפסוק "כי בצלם.." שנאמר לנח ולבניו, מובן, שב"חביב אדם..." הכוונה היא גם לבני נח⁴, לבני אדם בכלל.

בכך הוא מסביר את השינוי בלשון המשנה, אשר בחלק זה היא משתמשת בתואר אדם, ובחלקים אחרים היא אומרת "חביבין ישראל", כי בחלקים האחרים מדובר על מעלות הקיימות רק אצל ישראל ("נקראו בנים למקום", "ניתן להם כלי חמדה"), ואילו המעלה של "נברא בצלם" קיימת אצל מין המדבר בכללו.

ענין זה מובא במסכת אבות שהיא הוראות לישראל בעבודתם, כי יש ממנו מסקנה לישראל, אשר אותה הוא מסביר לפי פסקו של הרמב"ם⁵: "ציוה משה רבינו (ע"ה⁶) מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח", ועליהם לקיים מצוות אלו "מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה"⁷, ולא מפני "הכרע הדעת".

ואת זאת באה המשנה "חביב אדם שנברא בצלם" להורות לישראל, כיצד צריך ויכול יהודי לחייב את "כל באי העולם" לקיים את מצוות הקב"ה להם, על־ידי שהוא מסביר להם את חביבותם, "שנברא בצלם", ואשר על כן "מוטל עליו לעשות רצון קונו"⁸.

ב. אצל ישראל – דרגת "צלם" נעלה יותר

מובן, שגם לפי פירוש זה שב"אדם" הכוונה היא למין המדבר כולו⁹, ברור שמילה זו כוללת גם את היהודי, אשר בודאי "נברא בצלם". וזה מתאים לפירושו של כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁰,

הערות

1. אבות פ"ג מי"ד.
2. פרשתנו ט, ו. "
3. כ"ה בסדור אדה"ז. וראה שנויי נוסחאות למשניות שם.
4. ראה ג"כ השקו"ט בארוכה במדרש שמואל לאבות שם.
5. הל' מלכים פ"ח ה"י.
6. כ"ה בתוי"ט. וברמב"ם לפנינו ליתא.
7. שם בסוף הפרק (שדוקא אז נק' "חסידי אומות העולם". וראה לקמן סעיף ו).
8. לשון רש"י לאבות שם. הובא בתוי"ט שם.
9. ראה תוי"ט ומד"ש שם, שלכמה פי' קאי רק על בנ"י – מתאים להכלל (יבמות סא, רע"א) אתם קרויין אדם".
10. ד"ה חביב אדם תש"ב פ"א (ועוד). אוה"ת שבועות ד"ה חביבין ישראל בתחלתו (ע"פ המד"ש בשם החסיד ז"ל). וראה תוי"ט כאן (ע"פ המו"נ בתחלתו). ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.