101

ומפורש בסיומה ,ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון", היינו שהם דברי תוכחה ואזהרה כדי לחזק את בנ"י בשמירת התוהמ"צ.

וכיון שמצינו בתורה קודם לכן שהוכיחם משה רבינו כמ"פ -- ובכיז כאן מקדים ,ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם" ומתחיל במה שאירע עוד בהיותם בארמ"צ וכו" - עכצ'ל שבתוכחה זו יש חידוש גדול שאינו בהקודמות.

וזהו היסוד לפירושי רש"י בפרשה זו ו

רשיי מעתיק את התיבות ,ולא נתן ה' לכם (לב לדעת)" --- שלכאורה אינם מובנים כלל בפשש"מ: איך אפשר שבניי לא הי' להם ,לב לדעת" את נסי הקב"ה -- הרי מפורש בקראי שבנ"י הודו על הנסים שעשה להם, גי"ז ויאמינו בהוי', אמרו שירה וכו' ? ועד כדי כך שאנשים מבנ"י שלא יכלו לעשות הפסח -- זכר ליצי"מ -- טענו ,למה נגרע גו" '.

ולכן מפרש רש"י ,להכיר את חסדי הקב"ה", להדגיש אשר זה ש,לא נתן גו' לדעת" -- אינו בנוגע למ"ש לעיל (,,המסות הגדולות וגו'") +, אלא נמשכות למה שכ' להלן ,ואולך אתכם ארבעים שנה גו' לא בלו שלמתיכם גו' לחם גו'", שהם חסדי הקב"ה (אף שגם הם בנס היו).

והביאור: נס הוא מאורע יוצא מדרבי הטבע, למע' * מן הטבע והרגיל, אבל כאשר הנהגה נסית מסוימת נמד שכת זמן רב והאדם מתרגל בה, שוב אינו מרגישה בענין נסי **', אלא כדבר טבעי, וע"ד הרגל נעשה טבע > וכן בנדו"ד, כיון שנמשך ,ארבעים שנה* -- הרי מה שנרגש ונגלה לעיני כל הוא (רק זה) שהם ,חסדי הקב"ה".

ומוסיף רש"י ,ולידבק בו" -- בזה מבאר החידוש בתוכחה זו: הכרת חסדי הקב"ה צריכה להביא ,לידבק בן" דוקא.

נס -- פועל יראה (פשוטה, או יראת הרוממות), אמונה (שהוא כל יכול) וכ יו"ב -- משא"כ חסד (השפעה, קירוב, אהבה) -- פועל קירוב. ובאם זהו חסדי (ל' רבים) הקב*ה (גדולים ביותר) -- קירוב גדול ביותר -- דביקות.

ומאחר ש,לא נתן ה' לכם לב לדעת -- להכיר את חסדי הקב"ה", ובמילא חסר גם ה,לידבק בו", לכן צריך להזהירם ,ושמרתם את דברי הברית הזאת".

ו אמנם לפ"ז, דמש"נ ,ולא נתן ה' גו'" כוונתו ,להכיר את חסדי הקב"ה (ועי"ז) ולידבק בו" -- שוב אי אפשר לפרש ,עד היום הזה" עד ועד בכלל (דגם ,היום הזה" עוד לא הכירו כו' ולא דבקו כו'), שהרי מפורש לעיל יג .ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום".