47

לדעת אדה'ז -- החיוב לראות הוא .כאילו אתה בעצמך היית במצרים עבד", עבדות מיוחדת דמצרים -- כי מהכתוב ,ואותנו הוציא משם גן'* (המובא ברמב"ם) מוכח רק שבכל דור ודור יש הענין ד,הוציא משם" בכללות, משא"כ מהכתוב ,עשה ה' לי גו'* (המובא בשו"ע אדה"ז, ממשנה) מוכח גם שהיציאה ממצרים שבכל דור ודור היא בשוה להיציאה שהיתה בפעם הראשונה.

טו. ע"פ הנ"ל יובן גם זה 'שהרמב"ם כותב ,ויצאת לחירות ונפדית", ואילו. אדה"ז -- ;ונפדית ויצאת לחירות". והביאור בזה:

ברמב"ם הל' שמיטה ויובל :+ וז"ל : מר"ה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן . . כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב'ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן.

ומזה נראה, שגם בכל יציאה מעבדות -- ישנם שני ענינים: (א) יציאה משעבוד (מלאכה וכיו"ב). (ב) חזרה למקומו ורשותו בכל ; אלא שביובל -- שני ענינים אלו, חלוקים הם גם בזמן; ובגאולה מעבדות שע"י גט שחרור וכיו"ב -- שני הענינים הם בבת אחת. וי"יל שבכל שחרור כן הוא -- אלא שאינו דין, משא"כ ביובל -- והתורה על הרוב תדבר: תחלה משתחרר ואח"כ יוצא מבית האדון וחוזר לביתו.

וזהו שהרמב"ם (בהל' חמץ ומצה שם) לאחר שיצאת לחירות" מוסיף

חג הפסח

.ונפדית" (שהרי מצוה לספר ולבאר

ביצי"מ) -- כי ,ויצאת לחירות* מפורש (רק) שאינו משועבד לאדונו, ומוסיף ,ונפדית* -- שגם) נפטר

לביתו, כי ,פדות" פי' הוא הבדלה :י, ובנדו"ד: הבדלה ממקומו ורשותו של האדון (היינו: שנפטר לביתו).

טַז. והנה מהענינים שהעבדות במצרים שונה משאר עבדות הוא -- שכל זמן שהעבד הי' נמצא בארץ מצרים לא הי' אפשר שישתחרר וייעשה בן חורין. ורק כאשר העבד הי' בורח ממצרים ומגיע ל,פי החירות* -- אז נעשה בן חורין**.

ועפ"ז נמצא, שהסדר של ,יציאה לחירות", ו,פדות" בגאולה מעבדות במצרים, הייתה באופן הפוך מאשר בגאולה מעבדות סתם: בגאולה מעבדות סתם -- בתחילה היא ה;,יציאה לחירות" (,לא משתעבדין לאדוניהן") ואח'כ -- ה,פדות" (ענפטרים לבתיהן") ; משא"כ בהגאולה מעבדות מצרים -- מכיון שכל זמן שהעבד הי' נמצא במצרים לא הי' אפשר שייעשה בן חורין, הרי נמצא, אשר בתחילה הוא ה,פדות", היינו : היציאה ממקומו ורשותו של האדון, ורק לאחרי זה נעשת ה,יציאה לחירות".

ועפ"ז מובן השינוי שבין לשון אדה"ז ללשון הרמב"ם -- מה שה" רמב"ם כותב .ויצאת לחירות (ואח'"כ) ונפדית", ואדה"ז כותב ,ונפדית (ואח"כ)

4 מדרש לק"ט ושכ*ט בשלח (יד, ב).