80
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ב
00 לקוטי
תולדות גב
א. בפרשתינו: מסופר, שקודם שנתברך יעקב אבינו בברכת <ויתז לך האלקים וגו'* -- אמר יצחק אבינוו בתור הקדמה, ,ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה"
וארז"ל על פסוק זה בספרי:: ;וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו (הביהמ"ק) בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לע"ל. ראה ריח בני -- הרי בנוי, [,ריח" קאי על הקרבנות (שענינם ,ריח ניחוח") שהקריבו בביהמ"ק. ו,בני* פירושו ,בנוי"] כריח שדה -- הרי חרב [כמ"ש * ,ציון שדה תחרש"] אשר ברכו ה' -- הרי בנוי ומשוכלל לע"ל".
ולכאורה אינו מובן: איך אפשר לומר שכל ג' הדברים הנ"ל שראה יצחק הם הקדמה לברכה שברך ליעקב -- ובפרט שאחד מהם הוא ביהמ"ק בחורבנו שסיבת החורבן הוא ;מפני חטאינו כו' יד שנשתלחה במקדשך" *: -- ואיך יתכן שגם זה (שתוכנו היפך הטוב והברכה) יהי' הקדמה לברכה 1
גם צ"ל טעם הדבר שחורבנו של ביהמ"ק מרומז כאן ב(תיבת ו)ענין ,שדה"* (שהוא רק ע"פ מש"כ ,ציון שדה תחרש" י); זה ש;ריח בני" מרמז לביהמ"ק בבנינו, מובן -- כי הקר" בנות ענינים ,ריח ניחוח" כנ"ל וה"
קרבנות הם עיקר בביהמ"ק:, וכן מובן היטב זה שהתיבות ,אשר ברכו ה' " מרמזות לביהמ"ק הבנוי ומשוכלל לעת"ל, דהרי בנינו ושיכלולו של ביהמ"ק דלעתיד זהו תכלית ברכתו של הקב"ה ;
אבל זה שביהמ"ק בחורבנו מרומז ב,שדה" אינו מובן. גם חורבנו של הבית באופן זה או אחר מאי נפק"מ כאן! ועוד ד,שדה תחרש" הי' לאחרי חורבן (שריפת) ביהמ"ק והוא ענין בפ"ע.
ב. ויובן כ"ז בהקדים משארז'"ל * (הובא בפירש"יי) עה"פ שלאחרי ה-
הערות
- 1. כז, כ
- 2. ברכה לג, יב,
- 3. מיכה ג ע.
- 3. תפלת מוסף דיו"ט.
- 4. וגם בפסוק זה -- לכאורה ,שממה" הוא חורבן יותר מאשר ,שדה". וכמו ש" מצינו לשון זה בנוגע לחורבן בכ"מ,
- 5. ובפרט ע"פ מש"כ הרמב"ם (ריש הל' בית הבחירה): ,מ"ע לעשות בית לה? מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", דח תכלית ביהמ"ק הוא, ,להיות מקריבים בו הקרבנות". (ודלא כרמביין ר"פ תרומה. אבל עיין השגותיו בסהמ"צ מ"ע לג, וראה לקוייש חיד ע' 1346
- 6. ב"ר פס"ו, ג
- 1. ההכרח לפ" זה ע"פ פשוטו של מקרא הוא -- יתור הוא"ו (;ויתן") : ואעפי"כ מביא רש"י פי' ב' ודוקא עליו כותב שהוא ,ולפי פשוטו" -- מפני הקושיא שבפנים : מה חסר בהנתינה הראשונה [דאאפ"ל כפי' השפ"ח, שהפיי הוא דאם תפסק הברכה מפני החטא יחזור ויתן -- דהרי מפורש אח"כ (שם, מ) היפכו .והי" כאשר תוריד ופרקת עולו מעל צואריך" ; ואין לומר דיצחק אמר כן (וחזר מאמירתו הקודמת) מפני בקשת עשו ,ברכני גם אני אבי גן' ויבך* (שם, לה), אבל ה,ויתן" הי" כולל גם אם יחטא -- דאם יש כאן חרטה הרי ה" יכול לברכו גם בשאר הברכות, אף ש,הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו* (שם, לז)],
ספר המצוות, מצוות עשה ל״ג - הטקסט מספריא
היא שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת ואז יעבדו במקדש, והוא אמרו ועשו בגדי קדש לאהרן, ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות, וזאת היא מצות בגדי כהונה שמונה בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט וכל עת שישרת הכהן בפחות ממנין בגדיו המיוחדים לו באותה העבודה או ביותר מהם עבודתו פסולה ויתחייב על זה מיתה בידי שמים רוצה לומר למחוסר בגדים שעבד. וכן מנוהו בגמרא (סנהדרין פ"ג) בכלל מחוייבי מיתה בידי שמים. ולא בא בכתוב זה בבאור, אבל בא בכתוב וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונת עולם ובא הפירוש בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים והרי נתבאר זר ששמש במיתה. ואמרו בספרא וישם עליו את החשן פרשה זו למדה לשעתה ולמדה לדורות למדה לשרת יום יום ולשרת יום הכפורים. בכל יום משמש בבגדי זהב ביום הכפורים בבגדי לבן. וכבר בא בספרי שלבישת בגדים אלו היא מצות עשה, והוא אמרם מנין שאין אהרן לובש בגדים אלו לגדולתו אלא כמו מקיים גזרת המלך שנאמר ויעש כאשר צוה ה' את משה כלומר לבישת הבגדים. ואע"פ שהם בתכלית היופי שהם מזהב שהם וישפה וזולתם מהאבנים הטובות והיפות לא יכוין בהם היופי אלא לקיים הצווי שצוה השם יתעלה למשה לבד והוא שילבש בגדים אלו תמיד במקדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בזבחים ביומא ובסוכה. (ואתה תצוה, כלי בית המקדש פרק י'):
בראשית רבה ס״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.