ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה א

234

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שבסוכה, הרי כיון שהמקיף הוא יחסי לכלים (ומשום כך הוא נמשך שבעה ימים, כנגד שבעת ימי הבנין⁴³), לכן זוהי התאחדות של פרטים, הנשארים פרטים שונים, באופן של עראי בלבד, כפי שהסוכה היא "דירת עראי"⁵⁶.

ואילו ההתאחדות של "יום אחד", של שמיני עצרת, שמעל להתחלקות⁵⁷, היא באופן של עיכוב וקביעות – "עכבו".

יב. האחדות של שמחת תורה גם בדברים פשוטים

אף־על־פי־כן, כיון שגם ה"מקיף

ל הרחוק" של שמיני עצרת הוא בגילוי, אין הוא יוצר אחדות אמיתית. האחדות המוחלטת היא רק בשמחת תורה, כי אז נמשך ה"מקיף בעצם", הנעלה לחלוטין מגילוי.

הבדל זה בין האחדות של שמיני " עצרת לבין האחדות של שמחת תורה בא לידי ביטוי גם בפרטים שבאמצעותם מתבטאת בהם האחדות:

בשמיני עצרת ניכרת האחדות בקרבנות – "פר אחד איל אחד", ובקרבנות עצמם – בקרבן עולה⁵⁸, שהוא העלאה מלמטה למעלה. כלומר, גם האחדות של שמיני עצרת כרוכה ביציאת האדם מעצמו, בדומה לאחדות שבסוכות. לעומת זאת, ביטוי האחדות בשמחת תורה הוא בדברים פשוטים – ריקוד ברגלים, בדומה לאמור לעיל בסוף סעיף ו', שגילוי רעיון שהוא בבחינת "מקיף בעצם" נעשה דוקא על ידי מעשה, כתנועות ידים וכדומה.

זהו ההסבר לכך ששמחת תורה נקבעה ליום טוב שני של גלויות, כי החידוש של יום טוב שני של גלויות הוא הבאת גילוי האור של יום טוב גם לדברים ה"נמוכים" ביותר, ואף

גלות⁵⁹. במלים ברורות – הפיכת יום חול על ידי ישראל ליום קדוש – יום טוב⁶⁰. וזהו החידוש של שמחת תורה⁶¹,

הערות

43.
56. סוכה ב, א.
57. ראה תו"א קי, רע"א (לענין יום אחד דשבועות. וראה שהש"ר פ"ז, ב (ב), ועד"ז הוא בתנחומא פנחס טו: ראוי' היתה עצרת... כנגד העצרת של פסח כו').
58. ובפרט, שבהקרבן דשמע"צ נאמר "עולה אשה" – עולה קודם לאשה (ראה לקו"ת שמע"צ צג, ב).
59. ראה לקו"ת שם צב, ריש ע"ב. (ושם, שמזה תגדל השמחה ביתר שאת").
60. עד"ז הוא גם בנוגע ליו"ט ראשון (ראה לקו"ת ויקרא א, ג. ובכ"מ). אלא שביו"ט ראשון, לאחרי שקבעו ב"ד את היום דר"ח, הרי הימים בהם חלים המועדות הם קדושים בדרך ממילא. משא"כ בנוגע ליו"ט שני, שעבודתם של ישראל הוא בנוגע לקדושת היום עצמו, שהם דוקא עושים אותו מחול לקודש (שהרי מצ"ע הוא חול, ורק מצד ספק שבידיעתו היום, או משום מנהג אבותינו בידינו תקנו חכמים שיהי' קודש). וי"ל, דלהיות שבחי' האור שנמשך ביו"ט שני הוא אור נעלה ביותר [שלכן בכחו להיות נמשך אפילו למטה ביותר – בבחי' גלות], לכן המשכתו הוא מצד עבודתם של ישראל דוקא. וע"ד המבואר בשוה"ג הא' להערה 12 בענין שמח"ת. וראה הערה הבאה, שעיקר מעלת יו"ט שני הוא בשמח"ת.
61. אלא שמ"מ מעלה מיוחדת בשמחת תורה על כל יו"ט שני, כי הגילוי דיו"ט שני "שהוא גילוי אחר גילוי במדרג' אחר מדריגה" הוא בערך ליו"ט ראשון. ולהיות שבשבמע"צ הוא הקליטה של כל ההמשכות שבחדש תשרי, ועד שהוא (כלשון הר"ן – הובא לעיל הערה 9) "סוף כל " המועדות" (די"ל גם דפסח ושבועות), שלכן דוקא בו נאמר "עצרת תהי' לכם", ש"נמשך ומתגלה למטה לכם ממש" (לקו"ת סוכות פא, סע"ד) – לכן, הגילוי ד"יו"ט שני של גלויות" דמועד זה, נמשך למטה מטה ממש, ועד – בבחי' (ריקוד ב)רגלים. ובזה יומתק מה שהמאמר דכ"ק אדמו"ר האמצעי בנוגע לשמע"צ ושמח"ת (שהם בדוגמת ירק ובשר – נעתק לעיל סעיף ב'), בא בהמשך למה שאמר לפנ"ז על דבר המעלה דיו"ט שני של גליות (כמסופר בשיחת ליל שמע"צ תרצ"ט) – אף שהדוגמא דירק ובשר הוא לענין שמיני עצרת ושמח"ת דוקא (כנ"ל שם) – כי העילוי שבשמח"ת הוא מצד מעלת יו"ט שני, אלא שעיקר מעלת יו"ט שני הוא בשמח"ת, כנ"ל. (וי"ל, שזהו ג"כ הטעם מה שהדרוש ד"ה להבין ענין יו"ט שני של גלויות, נסדר בלקו"ת ע"י כ"ק אדמו"ר הצ"צ בדרושי שמע"צ דוקא – אף שבסדר הדרושים דלקו"ת, באים פסח, שבועות וכו' לפנ"ז).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.