117
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יש להבין: הסיפור על חנניה בן עזור מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד, ומדוע מציין אדמו"ר הזקן את מקורו "בירמיהו"?
ה. "ולפעמים... נפרעין לאלתר"
יותר מכך מפליא:
לאחר שאדמו"ר הזקן אומר "כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמישים שנה, ומיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיהו" – אף לפני שהוא מסיים את שאלתו "והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם ושנותיהם בנעימים"25 – הוא מוסיף, בסוגריים: "ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר, כמו שמצינו בער ואונן".
ובכך אין מובן:
א) קושייתו "והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם ושנותיהם..." נובעת מכך שחייבי מיתות הגיעו לגיל ששים ומעלה. קושי זה אינו מתעורר מכך שאין נפרעים מהם לאלתר, שהרי "נפרעין לאלתר" רק "לפעמים".
ומדוע מובא כאן הענין "ולפעמים... נפרעין לאלתר", כאשר הקושי מבוסס רק על הענין של "מת ממש קודם ששים שנה"?
ב) מהניסוח "גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר" ברור, שבענין אחד כבר ידוע לפני כן ש"נפרעין לאלתר". ובהמשך לכך הוא מוסיף, שגם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר (לפעמים)26. ולכאורה, היכן מדובר לפני כן* על ענין שבו "נפרעין לאלתר"?
ו. "וימת חנניה" – בידי שמים
ההסבר לכך הוא, שבהוספת המלים "הנביא" ו"בירמיהו", מתכוון אדמו"ר הזקן להוכיח, ש"וימת חנניה" לא היה מפני "דין ד' מיתות (אשר) לא בטלו", אלא היתה זו מיתה בידי שמים, כדלהלן בסעיפים ז' וח'.
ובהוספה "ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר" הוא מבאר,
הערות
- 25. הטעם לזה שמוסיף "בנעימים" – ראה לקו"ש שם הערה 26.
- 26. ופשוט שאין לומר שכוונתו ב"גם" היא, שלפעמים נפרעין גם לאלתר (ואין מחכים עד שיהי' קרוב לבן ששים) – כי א) מאי נפק"מ כאן?, ב) לפ"ז הול"ל "ולפעמים במיתה כו' נפרעין גם לאלתר", וממ"ש "גם במיתה ביד"ש כו'" מוכרח כבפנים.
- *. ואולי יל"פ: 1) גם במיתה ביד"ש (אף שבאם יחכו אפשר יעשה תשובה ויפטר) – לא רק במיתה בידי אדם* (שאין תשובה מועלת).
- 2. גם במיתה ביד"ש נפרעין לאלתר (ואפילו הוא קודם נ' שנה – וכמו ער ואונן שמביאם לדוגמא – אף שאינו חייב כרת) – לא רק בכרת. אבל גם עפ"ז קשה – מאי נפק"מ כאן.
- . יתרה במיתה ביד"א – דצ"ל ביומו (רמב"ם הל' סנה' פי"ב ה"ג).
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו מאיימין בית דין עליהן וכיצד מאיימין על עסקי נפשות אומרים להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמעתם או שמא אין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה וחקירה הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעו תלויין בו עד סוף כל העולם שהרי בקין נאמר קול דמי אחיך צועקים דמו ודם זרעו לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה זו הלא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה אם עמדו בדבריהן מכניסין את הגדול שבעדים ובודקים אותו בדרישה וחקירה כמו שיתבאר בהלכות עדות אם נמצאת עדותו מכוונת מכניסין את השני ובודקין אותו כראשון אפילו היו מאה עדים בודקין כל אחד ואחד בדרישה וחקירה:נמצאו דברי כל העדים מכוונים פותחין לזכות כמו שביארנו ואומרים אם לא חטאת אל תירא מדבריהם ודנין אותו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לא מצאו לו זכות אוסרין אותו עד למחר ובו ביום מזדווגין הסנהדרין זוגות זוגות לעיין בדינו וממעטין במאכל ואין שותין יין כל אותו היום ונושאין בדבר כל הלילה כל אחד ואחד עם זוג שלו או עם עצמו בביתו ולמחרת משכימין לבית דין המזכה אומר אני הוא המזכה ומזכה אני במקומי והמחייב אומר אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי או חזרתי בי ואני מזכה ואם טעו בדבר ולא ידעו מי הם שחייבו או זיכו מטעם אחד שאינן נחשבין אלא כאחד כמו שביארנו הרי סופרי הדיינין מזכירין אותן שהרי כותבין טעם של כל אחד ואחד ומתחילין בדינו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם הוצרכו להוסיף מוסיפין רבו המחייבין ונתחייב מוציאין אותו להרגו ומקום שהורגין בו בית דין היה חוץ לבית דין ורחוק מבית דין שנאמר הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ויראה לי שיהיה רחוק כמו ששה מילין כמו שהיה בין בית דינו של משה רבינו שהיה לפני פתח אהל מועד ובין מחנה ישראל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.