114

של עובר העבירה, אלא אף בעניניו החיצוניים. וכיון שגם לאחר שעשה תשובה לא השתנו הענינים החיצוניים לחלוטין,

כי עצם האפשרות שאדם זולתו עלול לחשוב שהוא לא חזר בתשובה מוכיחה שעדיין יש פגם כלשהו בעניניו החיצוניים,

לפיכך עליו להיענש ר"ל, כדי לתקן את הפגם⁴⁶.

לעומת זאת לגבי עיר הנדחת, פגם זה הוא אמנם גם בענינים החיצוניים של אנשי עיר הנדחת, ולכן נמסר עונשם בידי בית דין של מטה, אך כיון שכל קיומה של מציאות זו של ציבור בעיר הנדחת נובע מצד הנשמה, כדלעיל בסעיף י', לכן אין הפגם בחיצוניות עומד בפני עצמו, אלא הוא נגרר אחר הפנימיות,

וכיון שבאמצעות תשובה מתבטל הפגם בפנימיות, מתבטל מאליו גם הפגם בחיצוניות, ולכן קובעת ההלכה, ש"אם חזרו ועשו תשובה, מוטב".