89
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מצות הצדקה הוא עושה זאת בשמחה, באופן של "והמפייסו"13.
אפשרות שניה היא, שהאדם המנדב מתבונן: אמנם, בכוחותיו הגלויים הוא מושלם, אך מי יודע מה מתרחש בעצם נפשו, ומחשבה זו מעוררת אותו עד כדי בכי במרירות14, ומשפיעה עליו לחפש כיצד לעשות טובה לזולתו, כי הוא סובר, שלמרות שהאחר נכשל בחטא, בכל זאת הוא נעלה ממנו עצמו15.
ד. אלול – רחמים, אב – דינים
זהו ההבדל בין נדבת העצים בעשרים באב על ידי "בני פחת מואב", לבין נדבת העצים בעשרים באלול16 על ידי "בני עדין":
מצד מהותו של חודש אלול – חודש הרחמים, כאשר מאיר גילוי אלקות, חש הנודב שהוא בן "עדין – שהיה מעדן עצמו להיות מיושב דעת בדברי תורה"17, שיש לו תענוג מיוחד בלימוד תורה, ובכל זאת הוא יורד מדרגתו כדי לעזור ליהודי אחר, השרוי בדרגה נמוכה ממנו.
ואילו מצד מהותו של חודש אב – חודש הדינים, כאשר חשים ש"עזבני... שכחני", אז מרגיש הנודב שהוא מבני "פחת מואב", מבני רות המואביה18, אשר בחסדי ה' התגיירה. ולכן הוא מביט על כל יהודי, כאילו הלה נעלה ממנו, ולכן הוא עוזר לכל אחד ככל יכולתו.
לפי זה מובן מדוע ניתן להסיק מפשטות הפסוקים בתורה שבכתב, שבני פחת מואב הם מצאצאי יואב19, ובני עדין – מזרע דוד20, כי עבודתו של יואב היתה בעיקר מלחמה, עבודת הבירורים, ואילו עבודתו של דוד היתה בעיקר עסק התורה21.
ה. מעבודת יואב מגיעים לעבודת דוד
נאמר "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (דוקא), "השמים כסאי... (אבל) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח"22. מכך מובנת המעלה העצומה של נדבת העצים בעשרים באב מצד
הערות
- 13. ב"ב ט, ב.
- 14. בדוגמת המבואר בענין (ברכות כח, ב) שריב"ז בכה ואמר איני יודע באיזה (דרך) מוליכים אותי (לקו"ת ויקרא (בהוספות) נ, סע"ד. אוה"ת פנחס רד"ה אך בגורל. ד"ה אשרנו תרצ"ו (בסה"מ קונטרסים ח"ב). ובכ"מ).
- 15. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 71.
- 16. להעיר ג"כ, שמכיון שעשרים באלול הוא משך זמן רחוק מט"ו באב, היו אז עצים טובים יקרי המציאות ביותר, ובמילא נרגש אז יותר העילוי שלו, שגם בזמן כזה יש לו עצים כו'.
- 17. פירוש הר"ח למו"ק טז, סע"ב. וראה גם ערוך – הובא בחדא"ג מהרש"א שם.
- 18. ראה יומא כב, ב. ובפרש"י שם ד"ה שלא.
- 19. נחמי' ז, א.
- 20. ש"ב כג, ח ופרש"י שם. מו"ק שם.
- 21. ראה סנה' מט, א. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 7־86.
- 22. ישעי' נז, טו. שם סו, א־ב. נת' בתו"א בתחלתו (ובאוה"ת בראשית (כרך ג') ע' תעז ואילך – ביאור ע"ז).
רש"י על שמואל ב כ״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
אֲשֶׁר לְדָוִד יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת. יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת סַנְהֶדְרִין, וְהוּא תַּחְכְּמוֹנִי, וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁי, אָב בָּנוּי בְּחָכְמָה וּבִגְבוּרָה, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז:יח): ״וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וְגִבּוֹר חַיִל״:
עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי. כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כּוֹרֵךְ וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, כְּמוֹ (איוב לח:לא): ״מַעֲדַנּוֹת כִּימָה״, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, הָיָה קָשֶׁה כָּעֵץ, וְהוֹרֵג שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּמִלְחָמָה אַחַת (מועד קטן טז ב):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

