89

מצות הצדקה הוא עושה זאת בשמחה, באופן של "והמפייסו"¹³.

אפשרות שניה היא, שהאדם המנדב מתבונן: אמנם, בכוחותיו הגלויים הוא מושלם, אך מי יודע מה מתרחש בעצם נפשו, ומחשבה זו מעוררת אותו עד כדי בכי במרירות¹⁴, ומשפיעה עליו לחפש כיצד לעשות טובה לזולתו, כי הוא סובר, שלמרות שהאחר נכשל בחטא, בכל זאת הוא נעלה ממנו עצמו¹⁵.

ד. אלול – רחמים, אב – דינים

זהו ההבדל בין נדבת העצים בעשרים באב על ידי "בני פחת מואב", לבין נדבת העצים בעשרים באלול¹⁶ על ידי "בני עדין":

מצד מהותו של חודש אלול – חודש הרחמים, כאשר מאיר גילוי אלקות, חש הנודב שהוא בן "עדין – שהיה מעדן עצמו להיות מיושב דעת בדברי תורה"¹⁷, שיש לו תענוג מיוחד בלימוד תורה, ובכל זאת הוא יורד מדרגתו כדי לעזור ליהודי אחר, השרוי בדרגה נמוכה ממנו.

ואילו מצד מהותו של חודש אב – חודש הדינים, כאשר חשים ש"עזבני... שכחני", אז מרגיש הנודב שהוא מבני "פחת מואב", מבני רות המואביה¹⁸, אשר בחסדי ה' התגיירה. ולכן הוא מביט על כל יהודי, כאילו הלה נעלה ממנו, ולכן הוא עוזר לכל אחד ככל יכולתו.

לפי זה מובן מדוע ניתן להסיק מפשטות הפסוקים בתורה שבכתב, שבני פחת מואב הם מצאצאי יואב¹⁹, ובני עדין – מזרע דוד²⁰, כי עבודתו של יואב היתה בעיקר מלחמה, עבודת הבירורים, ואילו עבודתו של דוד היתה בעיקר עסק התורה²¹.

ה. מעבודת יואב מגיעים לעבודת דוד

נאמר "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (דוקא), "השמים כסאי... (אבל) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח"²². מכך מובנת המעלה העצומה של נדבת העצים בעשרים באב מצד