34

שונה⁴, כפי שקובע רש"י עצמו את הכלל – מיד בפרשה הראשונה⁵: "ואני לא באתי אלא לפשוטו".

ב. השאלות על ההוכחות שרש"י אינו מביא

לדבריו "מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים" מביא רש"י שלש הוכחות: (א) "שנאמר⁶: בנים אתם לה' אלקיכם" – שישראל נקראים בנים לה' מפני שלמדו ממנו תורה, והם תלמידיו. (ב) "ואומר⁷: בני הנביאים אשר בבית א־ל" – שתלמידי הנביאים נקראים בני הנביאים. (ג) "וכן בחזקיה שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים, שנאמר⁸: בני עתה אל תשלו" – (שחזקיהו קרא לישראל בנים, מפני שלימדם תורה).

בכך אין מובן:

א) מדוע צריך רש"י להביא שלש הוכחות, ואינו מסתפק בהוכחה אחת או בשתיים?

ב) בפרשת במדבר⁹ אומר רש"י שבני אהרן נקראים בפסוק "תולדות משה", "לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". וקשה: מדוע בפרשת במדבר, כאשר רש"י אומר שתלמידים נקראים "תולדות", אין הוא זקוק להוכחות ממקומות אחרים, ודי לו בכך שבמקום זה עצמו נאמר "תולדות משה". ואילו בפרשת ואתחנן, כאשר רש"י אומר בשנית "שהתלמידים קרויים בנים", הוא מוסיף "מצינו...", ומביא לכך הוכחות?

ג) ההוכחות שמביא רש"י לכך שהתלמידים קרויים בנים מובאות מפסוקים אשר (א) התלמיד עדיין לא למד אותם (ב) רש"י עצמו סובר שכל אחד מהם אינו הוכחה מספקת (ולכן דרושות כל שלש ההוכחות¹⁰). רש"י יכול היה להביא הוכחה מן הפסוק "תולדות... משה", אשר (א) התלמיד כבר למד אותו (ב) שם נאמר במפורש, כפי שרש"י מבאר שם בפשטות, שתלמידים נקראים תולדות?

ד) בספר משלי מכנה שלמה המלך את כל אחד מתלמידיו, שאליהם מופנים דברי המוסר של ספר זה, בתואר "בני" למעלה מעשרים פעם. מדוע איפוא צריך רש"י להביא הוכחה מחזקיה אשר