237
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
וכמובן גם ממרז"ל יי ,למה ניתנה תורה במדבר" -- שמדבר הוא הכנה ותנאי למתן תורה.
ומכיון שמ"ת ניתנה לכל ישראל, גם לילדים קטנים, הרי זה מוכיח שגם השייכות ד,מדבר" למ"ת (ההקדמה למ"ת), מובנת גם בפשטות., ועד שמובנת היא גם לילד קטן:
ענינו של ,מדבר" בפשטות הוא -- מקום שאינו ראוי ליישוב בני אדם, בגלל היותו מדבר שמם, אינו ראוי לזריעה, אין בו מים, אין בו לא אבילה ולא שתי' וכו'. וניתנה תורה במדבר (וקוראין פרשת במדבר לפני זמן מתן תורה) -- ללמדך -- שגם כשהאדם הוא במצב של היפך ההרחבה, ועד -- במצב של ,מדבר" הנ"ל, חייב בת"ת יי ולא שידאוג וישתדל ויתעסק בצרכיו ולאחרי זה ילמוד תורה ויקיים מצות (וע"ד ,לכשאפנה אשנה'), כי אם צריך הוא לקבל את התורה מיד, בהמצב בו נמצא.
- ובדוגמת מ"ת בפעם הראשונה, שבני ישראל היו אז במדבר וכל צרכיהם היו בדרך נס (לחם מן השמים ורק ליום אחד ומים מבארה של מרים וכו'), קבלו את התורה באה"ר ובהקדמת נעשה לנשמע. בפזיזות וכו'.
ח. עוד נקודה בזה:
מההקדמות העקריות למ"ת היא -- הקדמת נעשה לנשמע, וענין (קדימת נעשה לנשמע) הוא תנועה של ,מדבר": כאשר האדם נמצא במקום ישוב -- עושה ,חשבון", אם מצד תנאי המקום בו הוא נמצא יכול הוא לקיים את התורה יי, אם קיום התורה לא יפריע אותו מאכילתו ושתייתו וכו' -- היש מלעיגים ** וכו'. אבל כשהוא <,משים עצמו כמדבר" ה/מפנה עצמו מן הכל" יי, היינו שאינו מתחשב ואין נוגע לו שום דבר., וכל מבוקשו היא רק לקבל את התורה -- אז הוא מקדים נעשה לנשמעי
וזהו מה שבכל שנה ושנה קוראין פרשת במדבר לפני זמן מ"ת -- בי ע"י קריאה בתורה בפרשה זו מעוררים את התנועה ד,מדבר", הרצון לקבל את התורה בלי חשבונות, ועי"ז זוכים לקבלת התורה בשמחה ובפנימיותי
ט. ההקדמה ד,מדבר" למתן תורה, מתבטאת (גם) בנוגע לכל הענינים שבתורה, ובפרט במצות ,ואהבת לרעך כמוך" שהיא ,כל התורה כולה" .י:
הערות
- 0. במדב"ר פי"ט, כו. תנחומא חוקת כא.
- 1. ראה רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח (ובהלכות ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ד וה6 : כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני . . אפילו ה" עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים.י
- 2. ראה שבת פח, סע"א: עמא פזיזא כו' אי מציתו קבליתו כו'.
- 3. ראה טושו"ע או"יח בתתלתו.
- 4. לשון חז"ל במדב"ר שם, תנחומא שם.
- 5. שבת לא, א. תניא פרק לבי
במדבר רבה י״ט:כ״ו - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר משֶׁה שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לָאִסְפַּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ, וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ, מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבִי שָׁם, אָמְרוּ לוֹ, לָאו, אָמַר אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּמשֶׁה אֵינוֹ נִזְכָּר שָׁם אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכָּר שָׁם. (במדבר כא, יח): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם, אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מא מב): פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ. כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם. שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִין בְּמַטּוֹתֵיהֶן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְרֶוַח שֶׁבֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם מְגֻבָּרִין, אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מב): הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, כא): וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ. וְהַמַּיִם יוֹצְאִים חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ג): יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶּק לְמַעַן שְׁמוֹ. וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת לְאֵין סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי. כָּל יָמִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר כָּךְ הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהּ, לְכָךְ קִלְּסוּ: עֲלִי בְאֵר, חֲפָרוּהָ שָׂרִים, (במדבר כא, יח): וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁנִּתְּנָהּ בִּתְחוּמוֹ אוֹמֵר אֲנִי קֹדֵם בָּהּ, לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְבָּר, מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר וּמַפְלִיג עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. (במדבר כא, יט): וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, שְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. (במדבר כא, כ): וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם רוּת שֶׁבָּאָה מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב (רות ב, ו): נַעֲרָה מוֹאֲבִיָה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְֹּׂדֵה מוֹאָב. (במדבר כא, כ): וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, זֶה בְּאֵר שֶׁבָּאָה עִמָּהֶן עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלוֹא תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
מדרש תנחומא, חקת כ״א - הטקסט מספריא
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי מָה לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה שָׁם. מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל הַמַּיִם, וְאֵין אָדָם מְקַלֵּס לִסְפֶּקְלָטוֹר שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִזְכַּר בָּהּ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשִׁלְטוֹן שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, פְּלוֹנִי אוֹהֲבִי יֵשׁ שָׁם אָמְרוּ לוֹ: לָאו. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַף אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁם. אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וּמֹשֶׁה אֵינוֹ נִזְכַּר, אַף אֲנִי אֵינִי נִזְכַּר שָׁם. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וְכִי חֲפִירָה הָיְתָה שָׁם. אֶלָּא שֶׁנִּתְּנָה בִּזְכוּת אָבוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ שָׂרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר, כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ (תהלים קה, מא-מב). כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים עוֹמְדִין עַל גַּבָּהּ וּמוֹשְׁכִים בְּמַטּוֹתֵיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְרֶוַח הָיָה בֵּין הַדְּגָלִים מָלֵא מַיִם תִּגְבּוֹרִין. וְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לֵילֵךְ אֵצֶל חֲבֶרְתָּהּ מִדֶּגֶל לְדֶגֶל, הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּסְפִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָלְכוּ בְּצִיּוֹת נָהָר. וְאֵין צִיּוֹת אֶלָּא סְפִינוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ (ישעיה לג, כא). וְהַמַּיִם הָיוּ יוֹצְאִין חוּץ לַמַּחֲנֶה וּמַקִּיפִין פִּיסָא גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יַנְחֵנִי בַּמַּעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ (תהלים כג, ג). וּמְגַדְּלִין מִינֵי דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְגוֹ' (שם פסוק ב). כָּל אוֹתָן יָמִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין בָּהּ. לְכָךְ קִלְּסוּ עָלֶיהָ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים. וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, שֶׁנִּתְנָה לָהֶם מַתָּנָה בַּמִּדְבָּר לְשַׁמְּשָׁן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. שֶׁאִלּוּ נִתְּנָה לָהֶם בָּאָרֶץ, הָיָה שִׁבְטוֹ שֶׁנִּתְּנָה בִּתְחוּמוֹ, מִדַּיֵּן וְאוֹמֵר: אֲנִי קוֹדֵם בָּהּ. לְכָךְ נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ. וְעוֹד לָמָּה נִתְּנָה בַּמִּדְבָּר. כְּשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶעֱבָד, כָּךְ הַמְּקַבֵּל עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, פּוֹרְקִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּדְבָּר אֵין מַעֲלֶה אַרְנוֹן, כָּךְ בְּנֵי תּוֹרָה בְּנֵי חוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, מִמִּדְבָּר. מִי מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, מְפַנֶּה עַצְמוֹ מִן הַכֹּל. וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִּינִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מְפָרְשִׁין תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. מִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבָּעֲזָרָה בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵי מוֹאָב, אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּתְחוּם אוֹתָהּ שֶׁבָּאתָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: נַעֲרָה מוֹאָבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב (רות ב, ו). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן, שֶׁמִּשָּׁם יָצָא הַתּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם, אֲנִי מֵת מִתַּחַת יְדֵיהֶם. מִן הַמִּדְבָּר נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמִּדְבַּר מַתָּנָה. וְעַל יָדִי נָחֲלוּ אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל. וּמִשֶּׁנָּחֲלוּ אוֹתָהּ, גָּזַרְתָּ עָלַי מִיתָה. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, בָּא מָוֶת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְגוֹ', זוֹ קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב (דברים לד, ו). זֶהוּ שֶׁאָמַר אִיּוֹב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל כִּי מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם (איוב לד, יט). וְנִשְׁקְפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, זֶה לְעִנְיַן בְּאֵר שֶׁבָּאת עִמָּהֶם עַד שֶׁנִּגְנְזָה לְתוֹךְ יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה. וְהָעוֹמֵד עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, רוֹאֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּמְלֹא פִי תַּנּוּר, וְהוּא הַבְּאֵר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן.
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.