190
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מיעוט של ישראל צריכים לעסוק בעבודה זו.
בכל זאת אמר להם משה "כה עשו אבותיכם...", כי תפקידם של מארי תורה הוא להאיר ולהחדיר חיות בעבודתם של מארי עובדין טבין,
כפי שהוסבר פעמים רבות29 לגבי המשמעות של "העליונים ירדו לתחתונים"30, שיושבי האהל (עליונים) צריכים לרדת אל בעלי העסק (תחתונים) ולהשפיע עליהם31,
ולכן בקשתם "אל תעבירנו את הירדן", להיות נפרדים לגמרי מארץ ישראל, מנוגדת לתכלית.
אך לאחר שבאמצעות התוכחה עורר בהם משה מסירות נפש לכיבוש ארץ ישראל, שתכליתו היא העבודה בתוך ארץ ישראל32 – "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל", הסכים משה שהם יתנחלו בעבר הירדן,
כי על ידי נכונותם למשימה "נחלץ חושים" הם הוכיחו שהישארותם בעבר הירדן אינה נובעת מרצונם להיתנתק מהעולם, אלא מכך שבתוך העבודה של עשיית דירה בתחתונים, הם בחרו את החלק של "מארי תורה".
ו. התכלית: דירה בתחתונים
לאחר כל האמור לעיל היתה כאן, בכל זאת, בדקות, סטיה מסויימת מהתכלית הפנימית באמת33. ולכן נקרא המעשה "נחלה מבוהלת בראשונה...", ביטוי הרומז לבחינת תוהו, להיפך מההתיישבות של עולם התיקון,
הערות
- 29. ראה לעיל ע' 121 ואילך.
- 30. שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.
- 31. וע"ד שביושבי אהל גופא – כל העוסק בתורה בלבד דומה כו' וכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו אלא תורה וגמ"ח (ע"ז יז, ב. יבמות קט, ב. לקו"ת ויקרא ה, א).
- 32. ויש לקשר זה עם מ"ש בתחלת הסדרה "וידבר משה אל ראשי המטות", כי "נדרים סיג לפרישות" הוא ע"ד העבודה דרועי צאן – ארץ מקנה; והתרת הנדר (שאין צריך לפרוש עצמו מן הגשמיות, כי אם אדרבא לברר ולהעלות גם את הגשמיות) הוא ע"ד העבודה דא"י. וכמו שהכח שב"ראשי המטות" להתיר את הנדר (העלאת הגשמיות), הוא ע"י "וידבר משה אל ראשי המטות" (לקו"ת פרשתנו פה, ריש ע"ב. סד"ה וידבר משה תער"ב); עד"ז פעל משה בב"ג וב"ר שתהי' בהם העבודה ד(מס"נ עבור) ארץ ישראל.
- 33. וע"ד ההנהגה דבן עזאי (יבמות סג, ב), דאף ש"ליכא איסורא כלל במילתא אם חפץ ללמוד תורה כל ימיו ולא לישא אשה כלל" (הל' ת"ת לאדה"ז קו"א לרפ"ג), בכ"ז, הרי "אין זו .. עצת חכמים המורים לאדם דרך ישרה שיבור לו" (קו"א שם). וי"ל, שמלכתחלה (היינו לאחר שאמרו "ואנחנו נחלץ וגו'") הי' זה דרגא דקדושה ולכן הסכים משה ע"ז. אלא שאח"כ נשתלשל מזה הענין ד"נחלה מבוהלת גו'". ובדוגמת בן עזאי, שמההנהגה ד"מה אעשה כו'" (יבמות שם) – הנהגה ד"רצוא" בבחי' תיקון עצמו, נשתלשלה אח"כ ההנהגה ד"הציץ כו'" (חגיגה יד, ב) דוגמת רצוא דתוהו, משא"כ רע"ק דאף דעסק בתורה כד שנה פרוש מאשתו – הרי הי' זה ברשותה ואדרבה – שדרתי', ואח"כ חזר לביתו (כתובות סב, סע"ב) ונכנס בשלום ויצא בשלום (חגיגה שם). (ממאמר ד"ה ומקנה רב תש"כ ושיחת ש"פ מטו"מ תשי"ט)
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.