125
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אותה במקום כלשהו כ"חקה", כי לפי הפשט16, יש מקום הגיוני להסביר, שבכוחם של מים, מי מקוה, לטהר גם לכלוך רוחני, טומאה, וכך אפשרי הסבר שכלי גם לגבי הטהרה באמצעות "מי חטאת". הפלא והשוני בטהרת מי חטאת הוא רק בפרט17, שהם מטהרים על ידי התזת כמה טיפות ממי החטאת18, ואילו בטבילה במקוה יש לטבול את כל הגוף במים.
וכיון שטהרת מי חטאת בכללותה מתקבלת בהגיון, אין היא שונה מהחוקים האחרים, ונכללת ב"חקותי" בלשון רבים, כשבמושג זה הכוונה היא לחוקים מסוג שאינו מופרך לגמרי מהבנה שכלית.
אבל "פרה אדומה", עשיית הפרה, הוא ענין שאינו הגיוני כלל: אין היא נחשבת לקרבן, כי (א) אין מקריבים ממנה דבר על המזבח19, (ב) עשיית הפרה בכל20 פרטיה צריכה להיות דוקא "חוץ לשלש מחנות"21 – להיפך מהקרבנות, שמקומם דוקא "בפנים". כמו כן אין היא דומה ל"שעיר המשתלח"22 – בנוסף לכך שתחילת הכנת השעיר היא בפנים, דבר המובן על פי שכל23, שעל ידי שליחת השעיר "אל ארץ גזירה" נשלחים גם "כל עוונותם" בכך ש"ונשא השעיר עליו"24. וכן, הפרה האדומה שייכת "לה'"25, להיפך מן השעיר המשתלח, ולכן (א) מצותה בסגן"26, (ב) "והזה אל נכח פני אהל מועד"27, (ג) "קראה הכתוב חטאת, לומר שהיא כקדשים"28.
לפיכך יוצא, שפרה אדומה אינה מובנת כלל בהגיון. ולכן אין היא נכללת ב"חקותי" בלשון רבים, שבהם
הערות
- 16. משא"כ בדרך ההלכה (רמב"ם סוף הל' מקואות).
- 17. אבל מה שמטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים (ראה במדב"ר שם, ה. תנחומא שם ז) – מובן גם בשכל. כי [נוסף למ"ש החינוך (מצוה שצז) דוגמא לזה "כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות .. מלאים סגולות בהפכים יקררו החמים ויחממו הקרים כו'" ועד"ז כתב גם הבמ"ח לרש"י עה"פ (וגם ה"בן חמש (למקרא)" יודע מזה)] מפורש בפרש"י (פרשתנו – ספי"ט) "וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה .. וכשם שנטהרו באפרו .. כך ולקחו לטמא" (ואף שפי' זה הוא "מ"א העתקתי מיסודו של ר"מ הדרשן" – מכיון שרש"י מעתיקו בפי' עה"ת מוכח ששיך גם לדרך הפשט, היינו לשכל הפשוט).
- 18. להעיר מבמדב"ר שם, ח ותנחומא שם ח: מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת.
- 19. ראה פרשתנו יט, ה.
- 20. משא"כ שעיר המשתלח. וראה לקמן.
- 21. רש"י שם, ג. וראה גם חינוך שם: התימא הגדול בה מהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות. וראה הערות שלאח"ז.
- 22. ברמב"ן כאן (ובארוכה יותר – בפ' אחרי טז, ט) שענינה דומה לענין שעיר המשתלח. אבל בפשטות ה"ה שייכת להוי', כדלקמן בפנים. וכ"ה גם ע"פ דא"ח (ראה אגה"ק סכ"ח. ובביאור יותר – דרמ"צ קיא, ב).
- 23. שלכן לא נמנה שעיר המשתלח בכלל החוקים בפרש"י עה"ת (אף שי"ל, שזה נכלל ב"כיוצא בהם" שבפרש"י בשלח שם). ואפילו ביומא שם שהיא חוקה – ה"ה בכלל החוקים שמשיב עליהן (וראה לעיל הערה 14).
- 24. אחרי טז, כב.
- 25. שם, ח.
- 26. רש"י פרשתנו יט, ג.
- 27. שם, ד.
- 28. רש"י שם, ט.
רש"י על במדבר י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
אלעזר. מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן (ספרי):
אל מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:
ושחט אתה לפניו. זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה (שם; יומא מ"ב):
אלעזר [YE SHALL GIVE IT TO] ELEAZAR — The command concerning it is to be carried out by the Segan (the second to the High Priest) (Sifrei Bamidbar 123:2; Yoma 42b).
אל מחוץ למחנה [HE SHALL BRING IT FORTH] WITHOUT THE CAMP — Outside the three camps (Yoma 68a; cf. Rashi on Leviticus 4:12).
ושחט אתה לפניו AND ONE SHALL SLAUGHTER IT IN HIS PRESENCE — A stranger (a non-priest) slaughters it while Eleazar looks on (superintends) (Sifrei Bamidbar 123:2; Yoma 42a).
רש"י על במדבר י״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
והניח מחוץ למחנה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ, אֶחָד נָתַן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נָתַן בַּחֵיל (ספרי; פרה פ"ג), זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לִטָּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנָּה, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
למי נדה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג'), "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב'), לְשׁוֹן זְרִיקָה:
חטאת הוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, לוֹמַר שֶׁהִיא כְּקָדָשִׁים לֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (עי' ספרי; מנחות נ"א):
והניח מחוץ למחנה AND HE SHALL LAY THEM UP WITHOUT THE CAMP — He divided it (the ashes) into three portions: one he placed on Mount Olivet, another was divided between all the priestly divisions, and the other he placed in the חיל (the space that surrounded the Temple area) (Sifrei Bamidbar 124:1; Mishnah Parah 3:11). That portion given to the priestly divisions was outside the forecourt, so that the inhabitants of the cities and anyone who required to be cleansed might take of it; as for that which was on the Mount of Olives, the High Priests purified themselves by means of it for preparing other “red cows”, whilst that which was in the space surrounding the Temple area was placed there to be kept for all times by special enactment of Scripture, as it is said, “and it shall be kept for the congregation of the children of Israel" (cf. Tosefta Parah 3 8).
למי נדה FOR WATERS OF נדה — i.e. for waters of sprinkling (or casting); similar are, (Lamentations 3:53) “and they cast (וידו) a stone upon me”; (Zechariah 2:4) “to cast down (לידות) the horns of the nations”, both of which are expressions denoting “casting”.
חטאת הוא IT IS A PURIFICATION FROM SIN — This, according to its literal meaning, is an expression denoting “purification”, but from the point of view of the Halachot to which it is to be subject Scripture terms it a חטאת, “sin-offering”, to state by so doing that it is similar to holy things — that it is prohibited for any other use (cf. Sifrei Bamidbar 124:2; Menachot 51b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.