124
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגבי ייתור המילה "חקת" בפסוקנו, ואילו לגבי המלים "זאת התורה" אין קושי, כי ביטוי זה מופיע במקומות רבים9. מדוע אפוא מצטט רש"י מן הפסוק את המלים "זאת חקת התורה"?
ב. שני סוגי חוקים
ההסבר לכך הוא:
מלשון הפסוק "זאת חקת התורה" נראה, שרק הפרה האדומה היא החקה, היחידה, של התורה10. ולכאורה, יש חוקים נוספים, כדברי רש"י לפני כן2, שגם "אכילת חזיר ולבישת שעטנז" (והוא אף מוסיף* "וכיוצא בהם") הם חוקים? הכרחי אפוא לומר, ש"חקה" כפי שמשמעותה כאן – יש רק אחת, פרה אדומה. כלומר, יש שני סוגי חוקים: א) אלו שבאופן כללי מובנים על־פי השכל, אך יש בהם שאלות וקשיים מסויימים שאינם מיושבים על־פי השכל. ב) אלו שאינם הגיוניים כלל. לכן נאמר כאן "זאת חקת התורה", כי הפרה האדומה היא אכן החוקה היחידה בתורה כולה11, בסוג זה שאינו מתקבל כלל על־פי השכל12.
לכן, כאשר רש"י מציין בחומש ויקרא13 דוגמאות של חוקים, הוא מזכיר "אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת", ואינו מזכיר פרה אדומה14, כי החוק של פרה אדומה הוא מסוג שונה לחלוטין15:
"טהרת מי חטאת", שלאחר עשיית הפרה, מובנת בכללותה בשכל האדם: כשם שלגבי טהרה על ידי טבילה במקוה אין אנו מוצאים שרש"י מגדיר
הערות
- 9. צו ז, לז. מצורע יד, נד. וגם בפרשתנו יט, יד.
- 10. ולכן לא הוזקק רש"י לפרש מ"ש "זאת חקת הפסח" (בא יב, מג), כי פירוש "זאת חקת הפסח" בדרך הפשט (משא"כ במדרש – ראה שמו"ר פי"ט, ב) היא, ש"זאת" – הדינים שנאמרו לאח"ז "כל בן נכר גו'", הם "חקת הפסח", משא"כ הדינים שלפנ"ז. שלכן חלקן בב' אמירות. (ובהלכה י"ל, שנפק"מ למאן דדריש טעמי' דקרא). הפירוש ב"זאת חקת התורה" דפ' מטות (לא, כא) – ראה לקמן ע' 8־187 ובהערה 9 שם.
- 2.
- *. בפ' בשלח שם.
- 11. ולכן מפרש רש"י (בשלח שם, כה) ש"חק" הוא פרה אדומה (ראה שיחת ש"פ ואתחנן תשכ"ח בארוכה).
- 12. שלכן אמר שלמה "על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה .. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (במדב"ר פי"ט, ג. תנחומא פרשתנו ו. וראה רש"י קהלת ז, כג־כה).
- 13. אחרי שם. משא"כ בבשלח (שם, כו) וכבהערה 15. בפ' תולדות שם אינו מונה פרה אדומה ולא טהרת מי חטאת. והטעם – מובן בפשטות, כי אי"ז שייך ל"וישמור גו'" דאברהם.
- 14. וכן גם ביומא (סז, ב) לא חשיב פרה אדומה (וראה חדא"ג מהרש"א שם). וראה לקמן הערה 32.
- 15. ומה שבפ' בשלח שם מפרש "פרה אדומה" – אף שנאמר "כל חוקיו" (לשון רבים) וקאי על סוג החוקים שבכללות הם בגדר השכל (שלכן מונה שם רש"י "לבישת כלאים ואכילת חזיר") – כי מכיון שבפסוק שלפניו נאמר "חק" וקאי אפרה אדומה (ראה לעיל הערה 11), מסתבר ש"כל חוקיו" שבפסוק הבא אחריו, כולל (לא רק כל החוקים שבסוג הא' – שגם ע"ז שייך "כל" (במכ"ש מבהעלותך ט, ג. יב) – כ"א) גם פרה אדומה. ומה שרש"י אינו מונה שם גם טהרת מי חטאת (כבפ' אחרי), י"ל שב"פרה אדומה" שכותב שם, כולל גם טהרת מי חטאת.
שמות רבה י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קיט, פ): יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹן הָעוֹלָם כְּשֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּחֻקֶּיךָ לֹא יְהֵא רְשׁוּת לַיֵּצֶר הָרָע לְהָצִיץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פו, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, שֶׁלֹא יַטְעֶה אוֹתִי יֵצֶר הָרָע וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מִן הַצַּדִּיקִים, וְעוֹד שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מַטְעֶה אוֹתִי אֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וַאֲנִי בָּא לְהַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדִי לְפָנֶיךָ וּקְטַנִּים מִמֶּנִּי, הֵם מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין אֵינוֹ כָךְ, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא עֲשֵׂה לִבִּי אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּתַמּוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. דָּבָר אַחֵר, יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, זֶה חֻקַּת הַפֶּסַח וְחֻקַּת פָּרָה אֲדֻמָּה, לָמָּה, שֶׁשְּׁנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, בָּזֶה נֶאֱמַר: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, וּבָזֶה נֶאֱמַר (במדבר יט, ב): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ חֻקָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת דּוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת נִרְאוֹת שָׁווֹת, מִי גְדוֹלָה מִזּוֹ אוֹתָהּ שֶׁחֲבֶרְתָּהּ מְלַוָּה אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כָּךְ בַּפֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ: חֻקָּה, וּבְפָרָה נֶאֱמַר בָּהּ: חֻקָּה, וּמִי גְדוֹלָה, הַפָּרָה, שֶׁאוֹכְלֵי פֶּסַח צְרִיכִין לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, יז): וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, הֱוֵי: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
רש"י על קהלת ז׳:כ״ג - הטקסט מספריא
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה מוּסָב עַל מִקְרָאוֹת שֶׁלְּמַטָּן (סְפָרִים אֲחֵרִים: וְלֹא) וְעַל שֶׁלְּמַעְלָן:
נִסִּיתִי בַחָכְמָה. בַּתּוֹרָה:
אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה. לָדַעַת אֶת הַחָכְמָה:
וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. וּמָה הִיא זוּ?:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. ש"פ חוקת, יו"ד תמוז, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ח ע' 124
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.