88
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ניסיו של הקדוש־ברוך־הוא – והם יכבשו גם עם חזק.
לכן התחכמו והזכירו את עמלק, כדי לציין, שכשם שבמלחמת עמלק נכוו בני ישראל, כדלעיל, משום שהם נתנו מקום לאפשרות ש"הכלב בא ונושך אתכם", בכך שהיה אצלם ספק "היש ה' בקרבנו אם אין"20 –
ובכך רמזו המרגלים, שייתכן שכך יהיה גם עתה: כיון ששוב קיים אצל ישראל ספק דומה, וההוכחה לכך היא בקשתם ממשה "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", ולא סמכו על דברי הקדוש־ברוך־הוא "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה"21. כלומר, היה להם ספק לגבי הבטחת הקדוש־ברוך־הוא, בדומה לספק "היש ה' בקרבנו אם אין". וייתכן, שמפני חטא זה לא יעשה הקדוש־ברוך־הוא להם ניסים.
אך גם בטענה זו הם לא הסתפקו: כיון שאף לאחר בקשתם "נשלחה אנשים לפנינו..." הסכים לכך הקדוש־ברוך־הוא והורה "שלח לך אנשים ויתורו...", ומובן, ששליחת המרגלים היתה הכנה לכניסתם לארץ ישראל22 – בודאי יתן להם הקדוש־ברוך־הוא כוח להיכנס לארץ ישראל,
לפיכך הם הוסיפו טענה שלישית – "והחתי והיבוסי והאמורי... והכנעני... על יד הירדן", אשר משום כך – "ולא תוכלו לעבור". בכך הם התכוונו להדגיש, שאף אם הקדוש־ברוך־הוא אכן יעשה ניסים בכיבוש ארץ ישראל, כיון שהורה לישראל לכבוש אותה, הרי אין הוכחה לכך שהוא יעשה ניסים גם בהכנה לכיבוש ארץ ישראל.
ועל כך ציין כלב שלושה ענינים שעשה משה: קרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו – בהפריכו בכך את שלוש הטענות הללו של המרגלים.
י. שלושה ענינים בדברי כלב כנגד שלש הטענות
על טענתם "עז העם היושב בארץ...", הוא השיב: "קרע לנו את הים" – גם בקריעת ים סוף היתה צריכה להתנהל מלחמה, אשר באופן טבעי הם לא יכלו לנצח בה, ובכל זאת ראו, ש"קרע לנו את הים", ולא הגיעו כלל לידי מלחמה. הקדוש־ברוך־הוא בעצמו נלחם עבור ישראל. ואף עתה יילחם הקדוש־ברוך־הוא עבורם נגד "עם היושב בארץ"23.
לפיכך אמר כלב "קרע לנו את הים",
הערות
- 20. רש"י בשלח יז, ח.
- 21. ראה רש"י ריש פרשתנו. וראה גם רש"י דברים א, כג.
- 22. ואף שברש"י ריש פרשתנו "חייהם שאני נותן להם מקום לטעות כו'", הרי [נוסף לזה שהוא רק נתינת מקום] פשוט שהם לא ידעו שזהו נתינת כו'.
- 23. וכמו שאמר להם משה (דברים א, ל) "הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים".
רש"י על שמות י״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
ויבא עמלק וגו'. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר, תָּמִיד אֲנִי בֵינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵּיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְאַתֶּם צוֹעֲקִים לִי וְתֵדְעוּ הֵיכָן אֲנִי? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר, אַבָּא טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית, פָּגְעוּ בְאָדָם אֶחָד אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן, רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו, אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ (תנחומא יתרו):
ויבא עמלק THEN CAME AMALEK — Scripture places this section immediately after this preceding verse (they said, “Is the Lord among us or not?”) to imply, “I am ever among you and ready at hand for every thing you may need, and yet you say, “Is the Lord among us or not?” By your lives, I swear that the hound (Amalek) shall come and bite you, and you will cry for Me and then you will know where I am!” A parable: it may be compared to a man who carried his son upon his shoulder, and went out on a journey. The son saw an article and said, “Father, pick up that thing and give it to me”. He gave it to him, and so a second time and so also a third time. They met a certain man to whom the son said, “Have you seen my father anywhere?” Whereupon his father said to him, “Don’t you know where I am?” — He, therefore, cast him off from himself and a hound came and bit him (Midrash Tanchuma, Yitro 3).
רש"י על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):
ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):
וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT — in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. — But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours”. He replies to him, "Yes”. He asks him, "Will you give it to me on trial?” He replies: "Yes”. — "May I try it on hills and mountains?” Again he replies, "Yes" — When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: “This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, “Take your money, I need not now put it to trial”. I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifrei Devarim 21:1).
ואקח מכם AND I TOOK OF YOU — of the choicest that were amongst you, of the finest that were amongst you (Sifrei Devarim 21:2).
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE — This (the statement: “twelve men”) tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifrei Devarim 21:3; cf. Rashi on Numbers 31:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.