43
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רק את הפשט. ולכן, אין קשה בעיניו "מה ענין הכלים הללו" – כי הוא מבין, שכל פרט רומז לענינים מסויימים, בדומה לרמזים של הקרבנות: עגלה משולשת12 וכדומה, אלא שרמזים אלו שייכים לחלקי התורה האחרים.
ולפי זה מתעוררת שאלה נוספת על פירושו של המהר"ל: אם כך, גם לאחר דברי רש"י "שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו" אין זה קושי אצל "בן החמש" מהי המעלה של ה"עצה". ומדוע אפוא צריך רש"י להביא מאוחר יותר את הפירוש "מיסודו של רבי משה הדרשן"?
ג. מדוע מפורטים כל הקרבנות אצל כל
נשיא?
ההסבר לכך הוא: השאלה שרש"י משיב עליה על ידי הבאת הרמזים "מיסודו של רבי משה הדרשן", היא: לכאורה, די היה לכתוב לגבי הנשיא השני, וכן לגבי שאר הנשיאים, שהם הקריבו אותם הקרבנות כנשיא הראשון, שהרי כל אחד מהנשיאים הקריב בדיוק אותם קרבנות. מדוע יש לפרט שוב לגבי כל נשיא, שתים עשרה פעמים, את כל פרטי הקרבנות13?
השאלה אף קשה יותר: מספר פסוקים לפני כן, כאשר מספרת התורה על מה שאותם הנשיאים הביאו לצורך המשכן, היא מציינת את כל הקרבנות ביחד: "שש עגלות צב ושני עשר בקר", ומסבירה שהכוונה היא ל"עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד"14. מדוע בקרבנות המזבח מפרטת התורה את פרטי הקרבנות אצל כל אחד מהנשיאים בנפרד15?
ההסבר המתקבל בפשטות אצל "בן חמש למקרא" לשאלה זו הוא, שהדבר נובע מכך, שלכל נשיא היו כוונות ורמזים שונים בקרבנות, בהתאם למהות השבט שלו. לכן אין התורה יכולה לומר לגבי הנשיאים שבהמשך, שהם הקריבו אותם הקרבנות כראשון, כי בכוונה וברוחניות אלו הם קרבנות שונים16. כבר ידוע ל"בן החמש" מהסיפור על העגלה המשולשת וכו', שהרמזים מתאימים לקרבנות (במספר וכדומה).
אך קשה ל"בן חמש למקרא":
א) אם היתה לכל נשיא כוונה שונה, כיצד ייתכן שכולם הביאו אותם הקרבנות בגשמיות: במה שונה הדבר מצבעי דגלי השבטים, אשר "צבעו של זה לא כצבעו של זה"17 – מהותו
הערות
- 12. לך טו, ט־יא.
- 13. ואף שגם בפ' במדבר (א, כ ואילך) נאמר גבי כל שבט "למשפחותם לבית אבותם גו' כל יוצא צבא" – יש לומר, שמכיון שצריך לומר בכל שבט "פקודיהם גו'" (שהרי בזה לא היו שוים), אומר גם "למשפחותם גו'", שהוא רק פסוק אחד. משא"כ בנדו"ד, פשוט שאין לומר שבשביל פסוק אחד "ביום גו'", יכפול בכל אחד פרשה שלימה.
- 14. ז, ג.
- 15. ובפרט שגם בקרבנות אלו נאמר אח"כ (ז, פד ואילך) סכום הכולל של כולם ביחד.
- 16. ראה גם תו"א ח, ב.
- 17. רש"י במדבר ב, ב.
רש"י על במדבר ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באתת. כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת מַפָּה צְבוּעָה תְלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ; דָּ"אַ: בְּאוֹתוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם, בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּשֶׁנְּשָׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ') "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִשָּׂאוּהוּ מִן הַמִּזְרָח, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד מִן הַדָּרוֹם וְכוּ'", כִּדְאִיתָא בְתַנְחוּמָא בְּפַרָשָׁה זוֹ:
מנגד. מֵרָחוֹק מִיל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה" (יהושע ג'), שֶׁיּוּכְלוּ לָבֹא בְּשַׁבָּת; מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְהַלְוִיִּם חוֹנִים בְּסָמוּךְ לוֹ:
באתת [EVERY MAN OF THE CHILDREN OF ISRAEL SHALL ENCAMP BY HIS OWN STANDARD] WITH THE SIGNS [OF THEIR FATHERS’ HOUSES] — Each banner shall have a different sign — a piece of coloured cloth hanging on it, the colour of the one not being the same as the colour of another, but the colour of each tribe shall be like that of his stone that is fixed in the breastplate (of. Exodus 28:21), and by this means everybody will be able to recognise his banner . Another explanation of באתת לבית אבתם is: by the signs (i.e., following the signs) which their father Jacob gave them severally when they carried him out from Egypt, as it is said, (Genesis 50:12) “And his sons did unto him exactly as he had commanded them”. For he had commanded that Judah, Issachar and Zebulun should carry him, having their position at the east side of the bier, Reuben, Simeon and Gad at the south side, etc., — as it is related in Tanchuma on this section (Midrash Tanchuma, Bamidbar 12; cf. Rashi on Genesis 50:12).
מנגד AT SOME DISTANCE [AROUND THE APPOINTED TENT THEY SHALL ENCAMP] — at a distance of a mile (2000 cubits), for it is said, (Joshua 3:4) “Yet there shall be between you (the Israelites) and it (the Ark), about two thousand cubits”; the reason for this distance, which was that of a Sabbath day’s journey, was that they might be able to come unto the vicinity of the Tabernacle for instruction on Sabbath, for Moses, Aaron and his sons and the Levites were encamped quite close to it (Bemidbar Rabbah 2:9; cf. Exodus 33:7 and Rashi thereon).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך טז ‹ פקודי ‹ שיחה א ‹ 458 לקו"ש ח"ח ע' 43
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.