87
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה" נובע מגורם צדדי שאינו מאפשר את היטהרותה למעשה, כך שתוכל לנגוע בקודש ולבוא אל המקדש.
לפיכך מסיים רש"י את דבריו ב"דיבור המתחיל" "בכל קדש" בדבריו "לפי שזו טבולת יום ארוך... שלמחר תביא כפרת טהרתה": כשם שטומאתה לגבי אכילת קדשים לאחר מלאת ימי טהרה – לפני שהיא מביאה את הקרבן, נובעת מכך שחובתה בקרבן מונעת את היטהרותה לאכילת קדשים, על־אף שמצד עצמה אין היא טמאה38, כך גם טומאתה לאכילת תרומה בשלושים ושלושת הימים אינה מפני שהיא טמאה מצד עצמה, אלא מפני שחובתה להביא כפרת טהרתה אינה מאפשרת ש"הערב שמש" שלפני יום הארבעים יטהר אותה לאכילת תרומה39.
יא. "לא תגע – אזהרה לאוכל"
לפי זה יובן מדוע צריך רש"י לבאר ש"לא תגע" היא "אזהרה לאוכל", ומדוע הוא מביא פירוש זה לאחר פירושו "ימי טהרה – ימי טוהר שלה":
אילו היה מבאר, שלגבי קודש ומקדש היא טמאה ארבעים יום, אפשר היה להבין את האיסור "לא תגע" כפשוטו, שאסור לה לנגוע בקודש. כי על־אף שאיננו מוצאים שהטמא אסור
הערות
- 38. להעיר, שגם בדרך ההלכה ישנה סברא (ראה צפע"נ להרגוצובי הל' נזירות פ"ט ה"ט – נעתק במפענח צפונות ע' קצו) שענין הטומאה במחוסר כפרה הוא [לא "משום שיש עליו שם איסור לכך מביא קרבן להכשירו", אלא אדרבה] לכך יש עליו שם איסור משום דצריך להביא קרבן". וי"ל, שלכן מדייק רש"י (יב, ז) "מכלל שעד כאן קרוי' טמאה" – ולא "טמאה" כלשון הש"ס (יבמות עד, ב. וש"נ). – וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 82 ואילך.
- 39. ולפי פרש"י זה נמצא, שהערב שמש דיולדת אינו כהערב שמש של כל טבול יום (גם של מחוסר כפרה): טהרת כל טבול יום, תלוי' בהערב שמש מצ"ע, אבל כאן – בהערב שמש של יום הארבעים בא הזמן שיכולה להביא כפרתה (ואף שאינה יכולה להקריב עד למחר, הרי עיכוב זה מה שאינה יכולה להקריב בלילה הוא ענין צדדי – אריא הוא דרביע עלה). וראה צל"ח ריש מס' ברכות (ד"ה כדתניא ובא השמש).
- . ולא הוצרך רש"י לפרט זאת, כי להפי' "ימי טוהר" מובן מעצמו שהם ימי טוהר גם בנוגע לקדש ומקדש. כי (נוסף ע"ז שממה שנקראים בשם "ימי טוהר" סתם מוכח שזהו בנוגע לכל הענינים) מה שהם "ימי טהרה אצל בעלה אין לזה שייכות ל"בכל קדש לא תגע ואל המקדש גו'".
משנה תורה, הלכות נזירות ט׳:ט׳ - הטקסט מספריא
האשה שנדרה בנזיר והפרישה קרבנותיה ואחר כך הפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואם היו הקרבנות משלה ואין לבעלה בהן כלום כגון שנתנו לה במתנה על מנת שלא יהיה לבעל בהן רשות אלא מה שתרצה תעשה בהן החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.
רש"י על ויקרא י״ב:ז׳ - הטקסט מספריא
והקריבו. לִמֶּדְךָ שֶׁאֵין מְעַכְּבָהּ לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁים אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, וְאֵי זֶה הוּא? זֶה חַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה, מִי שֶׁהוּא בָא לְכַפֵּר, בּוֹ הַטָּהֳרָה תְלוּיָה:
וטהרה. מִכְּלָל שֶׁעַד כָּאן קְרוּיָה טְמֵאָה:
והקריבו AND HE SHALL OFFER IT — Two offerings have been mentioned, a lamb and a bird, but it states here ,,and he shall offer it and so make an atonement for her” — this teaches you that only the omission to sacrifice a particular one of these two precludes her from eating the sacrificial food. And which is this? It is the sin-offering, because it is stated immediately afterwards: “he shall make expiation for her and she shall be clean” — that which is intended as expiation (i. e. the sin-offering), upon it does the purification depend (Sifra, Tazria Parashat Yoledet, Chapter 3 4).
וטהרה AND SHE SHALL BE CLEAN — it follows, therefore, that until now (until she has brought the atonement offering) she is termed ‘‘unclean” (i.e. she is regarded as טמאה) although she is actually טהרה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה ב מאותו ספר יבמות עד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז תזריע שיחה א מאותו ספר יבמות עד, ב
- לקוטי שיחות כרך כז תזריע שיחה א מאותו ספר יבמות עד, ב