84
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
טהרה" היא אסורה רק באכילת קודש, הכרחי לבאר "לרבות את התרומה", שהאיסור במשך שלושים ושלושה הימים, בנוסף לאיסורים שלאחר מכן, הוא איסור אכילת התרומה28, כי אחר כך, אף לפני שהביאה את הקרבן, היא אסורה רק באכילת קודש, אך לא באכילת תרומה.
אך יש להבין:
מנין אכן מסיק רש"י ש"לא תגע" היא "אזהרה לאוכל", ומשום כך הכרחי לבאר "לרבות את התרומה". והרי, המשמעות הפשוטה של "לא תגע" היא, שהיא לא תגע, ומדוע הכרחי29, בדרך הפשט, לבאר את המילה "תגע" שלא כפשוטה30?
ז. מנין שצריך להמתין עד ל"כפרת טהרתה"
לאחר דברי רש"י "לרבות את התרומה", הוא מוסיף: "לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים שלמחר תביא את כפרת טהרתה" – שאיסורה לאכול תרומה במשך שלושים ושלושה הימים אינו מפני שטומאת הלידה לגבי קודש ומקדש נמשכת ארבעים יום, אלא מפני שחובתה להקריב "כפרת טהרתה", שאפשר לקיימה רק למחרת יום הארבעים, גורמת לכך ש"הערב שמש" שלה, המטהר לצורך אכילת תרומה31, חל רק בשקיעת החמה של יום הארבעים. (ואילו לא היתה מחוסרת כפרה, מותר היה לה לאכול תרומה מיד לאחר "הערב שמש" של היום השביעי).
יש להבין: בפשטות יוצא, שאסור ליולדת לאכול תרומה "עד מלאת ימי טהרה" משום שטומאת הלידה לגבי קודש ומקדש כשלעצמה נמשכת
הערות
- 28. וכביבמות עד, ב: כאן לתרומה כאן לקדשים.
- 29. לכאורה, מכיון שהנגיעה היא הכנה לאכילה אפשר לומר האזהרה ע"ז בל' נגיעה. וכמו איסור אכילת בב"ח שנאמר בלשון לא תבשל (משפטים כג, יט ופרש"י שם), לפי שבישול היא הכנה לאכילה (כמבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ו ע'
- 30. לכאורה הי' אפשר לומר, שכוונת רש"י במה שמסיים "כמו ששנוי' ביבמות" [אף שאין דרכו לציין המקורים לפירושיו. ובפרט, שבפסוק זה עצמו בפירושו "לרבות את התרומה" אינו מציין ליבמות (עד, ב. עה, רע"א) – דדוחק הכי גדול לומר ד"כמו ששנוי' ביבמות" קאי גם על לאחריו]. היא, שההוכחה לפרש "אזהרה לאוכל" היא ממה ש"מקיש קדש למקדש" שביבמות שם. אבל – אינו. כי באם הוכחת רש"י היא "מקיש קדש למקדש", הי' כותב זה בפירוש, מכיון שענינים של היקש" אי"ז בדרך הפשט כ"כ. ולכן צ"ל שההוכחה לפרש "אזהרה לאוכל" פשוטה היא כ"כ, גם לבן חמש (למקרא), עד שרש"י לא הוצרך לפרשה כלל (וכדלקמן סעיף יא). ומה שכותב "כמו ששנוי' ביבמות" הוא לתרץ מה שהוציא איסור אכילה בל' נגיעה, כדלקמן הערה 43.
- 31. וכמו בכל טבול יום – שהוא טמא לתרומה עד שיעריב שמשו, כדפרש"י לעיל יא, לב.
- 152. . אבל – הרי מובן שאעפ"כ צריך הוכחה לפרש ש"לא תגע" הוא "אזהרה לאוכל (וכמו במשפטים שם, שבכדי לפרש ש"לא תבשל" הוא איסור אכילה, מביא רש"י הוכחה מ"ובשלשה מקומות נכתב בתורה" וגם מקדים בפירושו "אף עגל וכבש בכלל גדי". כמובאר בלקו"ש הנ"ל). "
רש"י על שמות כ״ג:י״ט - הטקסט מספריא
ראשית בכורי אדמתך. אַף הַשְּׁבִיעִית חַיֶּבֶת בְּבִכּוּרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר אַף כָּאן בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. כֵּיצַד? אָדָם נִכְנָס לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וּמַקְדִּישָׁהּ, וְאֵין בִּכּוּרִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִין בַּמִּקְרָא – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ' (בכורים פ"א):
לא תבשל גדי. אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בִּכְלַל גְּדִי, שֶׁאֵין גְּדִי אֶלָּא לְשׁוֹן וָלָד רַךְ, מִמַּה שֶּׁאַתָּה מוֹצֵא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב גְּדִי וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ אַחֲרָיו עִזִּים, כְּגוֹן אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים (בראשית ל"ח), אֶת גְּדִי הָעִזִּים (שם), שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (שם כ"ז), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם אַף עֵגֶל וְכֶבֶשׂ בְּמַשְׁמָע. וּבְג' מְקוֹמוֹת נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (מכילתא, חולין קט"ו):
ראשית בכורי אדמתך THE FIRST OF THE FIRST-FRUITS OF THY GROUND [THOU SHALT BRING etc.] — Even in the seventh year the offering of the first fruits is obligatory in some cases, therefore here also (where Scripture mainly deals with the laws of the Sabbatical year) it is stated: “the first of the first-fruits of thy land [shalt thou bring, etc.]”. How was the procedure at the setting apart of the first fruits? A man goes into his field and sees a fig which was the first to ripen; he ties a piece of reed-grass round it to distinguish it and so marks its sacred character (Mishnah Bikkurim 3:1). The law of the first fruits applies only to the seven kinds of produce that are mentioned in Scripture: (Deuteronomy 8:8) “a land of wheat and barley etc.”, for which Palestine is praised in that verse (Mishnah Bikkurim 3:1).
לא תבשל גדי THOU SHALT NOT COOK A KID — A calf and a lamb also are comprehended under the term גדי, for גדי means nothing more than a young tender animal, as you may gather from the fact that you will find in several passages in the Torah that the term גדי is used and that the writer felt it necessary specially to explain it by adding after it the word עזים, as, e. g., (Genesis 38:17) “I will send forth a גדי of the goats”; (Genesis 38: 20) “the גדי of the goats”; (Genesis 27:9) “two kids of the goats (גדיי עזים)”. This fact serves to show you that wherever גדי is mentioned without further description the term implies also a calf and a lamb. — In three different passages the law לא תבשל גדי is written: once for the purpose of prohibiting the eating of meat-food with milk-food, once to prohibit us from deriving any other benefit (besides eating) from such mixture, and once to prohibit the boiling of meat with milk (Mekhilta; Chullin 115b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.