39
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א.>
א. שני סוגי קרבנות עבור הכהנים
בפרשתנו מסופר פעמיים על הקרבנות שהוקרבו עבור הכהנים עצמם1, כבעלי הקרבן, ולא כרוב הקרבנות, אשר אותם הקריבו הכהנים עבור אחרים (יחידים או ציבור):
בפעם הראשונה – "זה קרבן אהרן ובניו"2 – מסופר על הקרבן שהקריב הכהן הגדול בכל יום, ועל הקרבן שהוא " היה חייב להקריב (במיוחד3) ביום חינוכו לכהונה גדולה, וכן כהן הדיוט – ביום חינוכו לכהונה4.
בפעם השניה – "קח את אהרן ואת בניו... ואת פר החטאת..."5 – מסופר על הקרבנות שהקריבו בימי המילואים, כאשר אהרן ובניו התחנכו לכהונה (בראשונה).
אך בין שני סוגי קרבנות אלו יש הבדל ניכר: הקרבנות שעליהם נאמר "זה קרבן אהרן ובניו"
(לא רק אלו שהכהן הגדול הקריב בכל יום לאחר שכבר נמשח לכהן גדול, אלא אף הקרבנות שהקריבו ביום החינוך לכהונה)
הוקרבו מפני המעלה המיוחדת של הכהנים6, שהתבטאה בזכייתם בכהונה עקב אי השתתפותם במעשה העגל. ויותר מכך – הם הענישו את העובדים לעגל, דוקא (א) בעונש החמור ביותר,
הרגו", (ב) אפילו – "בנו" ו"אחיו"7.
ואילו הקרבנות שהוקרבו בימי המילואים הובאו כחלק מכפרת אהרן על העגל שעשה8.
ב. עניני קרבנות אלו קשורים לפורים
כיון ששני ענינים אלו כתובים בפרשת צו, הנקראת לפעמים בשבת הסמוכה לפורים, הרי יש להם קשר לפורים9.
הערות
- 1. שהוא חידוש (ראה ויק"ר פרשתנו פ"ח, ב. הובא ונתבאר בלקו"ת פרשתנו ז, ד ואילך).
- 2. פרשתנו ו, יג ואילך.
- 3. נוסף על מה שמקריב בכל יום (רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה הי"ז).
- 4. מנחות נא, ב. רמב"ם שם הט"ז. רש"י עה"ת שם.
- 5. פרשתנו ח, ב ואילך.
- 6. ראה חינוך מצוה קלו (לענין חביתי כה"ג שהי' מקריב בכל יום): "ראוי לאיש כזה להיות לו קרבן מיוחד כו'".
- 7. רש"י תשא לב, כט (ולכאורה עפ"ז ה"ז צ"ל בכל שבט לוי ול"ד כהנים. וראה רש"י במדבר (ג, יב) ודברים (י, ח) דפי' על הלויים. אבל בשניהם פי' הטעם דלא טעו בעגל ולא שהרגו. אבל ראה רש"י ברכה לג, ט. ואכ"מ).
- 8. רש"י שמיני ט, ב (מתו"כ שם). וראה ג"כ רש"י תצוה כט, א.
- 9. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (נעתק בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 131 הערה 1). וראה ג"כ לעיל ע' 20 ואילך.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ה׳:י״ז - הטקסט מספריא
כהן שלא עבד עדיין מימיו שמנוהו כ"ג ה"ז מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחלה כשאר חינוך כל כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שנייה שהיא חינוך כ"ג ואחר כך מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כ"ג שמקריב בכל יום כמו שיתבאר ומעשה שלשתן שוה הוא:
רש"י על במדבר ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
ואני הנה לקחתי. וַאֲנִי מֵהֵיכָן זָכִיתִי בָהֶן מתוך בני ישראל שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׂוֹכְרִין אוֹתָן לְשֵׁרוּת שֶׁלִּי? עַ"יְ הַבְּכוֹרוֹת זָכִיתִי בָהֶם וּלְקַחְתִּים תְּמוּרָתָם. לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל נִפְסְלוּ, וְהַלְוִיִּם שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲ"זָ נִבְחֲרוּ תַחְתֵּיהֶם (עי' זבחים קי"ב):
ואני הנה לקחתי AND I, BEHOLD I HAVE TAKEN [THE LEVITES FROM AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL] — This means: And I — whence do “I” claim the right on them from among the children of Israel, that the Israelites should have to hire them (cf. Rashi on v. 8) for My service? It is through the firstborn — to whom I surely have a title — that I have a claim on them (the Levites) and so I take them in their (the firstborns’) stead. For originally the service (the priestly functions) was performed by the firstborn, but when they (the Israelites and among them their firstborn too) sinned by worshipping the golden calf they became disqualified, and the Levites who had not worshipped the idol were chosen in their stead (cf. Zevachim 112b).
רש"י על שמות כ״ט:א׳ - הטקסט מספריא
לקח. כְּמוֹ קַח. וּשְׁתֵּי גְזִירוֹת הֵן, אַחַת שֶׁל קִיחָה וְאַחַת שֶׁל לְקִיחָה, וְלָהֶן פִּתְרוֹן אֶחָד:
פר אחד. לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהוּא פַּר:
לקח This is the same as קח (the imperative, “Take thou” and must not be regarded as the infinitive). There are two forms of the root: one is קח and the other לקח, both having the same meaning.
פר אחד ONE BULLOCK — to atone for the incident of worshipping the golden calf which is of the bullock species (cf. Sifra on Leviticus 9:2).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.