17
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מבאר במאמרי חסידות רבים27 – כך טוען היצר הרע – שגם את ה"משפטים", את המצוות השכליות שבין אדם לחבירו, כגון "לא תגזול" וכדומה, יש לקיים מתוך קבלת עול מלכות שמים, בדיוק כמו קיום ה"חוקים".
ולכן מחשב האדם: העוול שעשיתי על ידי פגיעה בחבר והצער שגרמתי לו לא הביא לידי חוסר צדק ויושר כלפיו, אלא החטא הוא בכך שאני עשיתי את ההיפך מגזירת המלך. ואם כך, עלי לשוב בתשובה ולבקש מחילה מהקדוש־ברוך־הוא, ולא מהאדם שנפגע.
אמנם כתוב בשולחן ערוך שצריך לרצות את החבר, וכיון שהקדוש־ברוך־הוא ציוה כך, אקיים גם זאת מתוך קבלת עול מלכות שמים, ככל המצוות האחרות. אך מי אומר, שצריך באמת להיות אכפת לי צערו של חברי, ושעלי לחפש כל דרך לפייס אותו?
אדרבה – כך הוא טוען: התורה מדגישה כל כך ש"אין עוד מלבדו", וכאשר מחשיבים ענין אחר חוץ – מאלקות, הרי זוהי הנהגה הנוגדת לאמת. אם יהיה אכפת לי צערו של הזולת (לא משום שהקדוש־ברוך־הוא
א ציוה שלא לצער) ואלך לפייסו (לא מפני שכך כתוב בשולחן ערוך אלא) ד מפני התחושה שגרמתי עוול לאדם אחר – הרי זה ר"ל מעשה של "פירוד" מאלקות, להיפך מ"אין עוד מלבדו!
מובן, שטענה זו אינה נובעת מהנפש האלקית28, אלא מהנפש הבהמית, אשר התלבשה במעיל של משי. אי רצונו לפייס את הזולת אינו נובע מן התורה, אלא מתחושת הישות שבו29.
דברי הרבי, שאת ה"משפטים" צריך לקיים בדיוק כמו החוקים, לא נאמרו לקולא ח"ו, אלא לחומרא: ודאי ומובן בפשטות שאסור ליהודי להיות בעל מדות רעות וצריך להיות אכפת לו כל ענין של צדק ויושר בין אדם לחבירו30. ועל כך מוסיף הרבי, ואינו גורע ח"ו, שאת כל זה יש לעשות מתוך קבלת עול מלכות שמים, כחוקים31, וכך נוספת "חומרא" לענין:
אילו היו המשפטים מקויימים רק מפני ההגיון והשכל, הרי האדם עלול תמיד לחשוב שהזולת הוא ה"אשם",
הערות
- 27. ד"ה למען דעת תר"ץ (בסה"מ קונטרסים ח"א) סעיף ה'. הוי' לי בעוזרי תרצ"א (תרפ"ז) (בסה"מ שם) סעיף ג'. סה"מ אידיש ע' 46. ובכ"מ.
- 28. ראה יומא פז, א: חטאתי לאלקי (גירסא זו דע"י – הובאה לפס"ד בשו"ע או"ח תר"ו. משא"כ ברמב"ם (הל' תשובה ספ"ב) "לה' אלקי") ישראל ולפלוני.
- 29. ראה שו"ע אדה"ז סתר"ו סוס"ב "להכניע "ע".
- 30. ראה ח"פ להרמב"ם פ"ו, אשר המעלה "כובש את יצרו" הוא רק בענין החוקים. משא"כ הרעות אשר גם מצד השכל הן רע, א"צ להתאות אליהן. עיי"ש בארוכה.
- 31. כי גם המיאוס בהרעות שמצד השכל, צ"ל בדרך קב"ע, לקיים רצון העליון, שרצונו הוא אשר נזכך את נפשותינו ונמאס בהם.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳ - הטקסט מספריא
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א). ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יט), ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" (שמות לב, לא).
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג). במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א).
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
יוה"כ הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית, ובמוסף, ובמנחה, ובנעילה.והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.
הוידוי שנהגו בו כל ישראל, "אבל אנחנו חטאנו", והוא עיקר הוידוי.עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא, ה).
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן.אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).
החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם: "חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו".ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשין, יניחנו בבית דין ויתודה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'שפו יומא פז, א
- אגרות קודש כרך ח ב'תקב יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ - סוכות מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך יא שמות שיחה א מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך יד ואתחנן שיחה א מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ג מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כד תבא שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב יומא פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קי דין היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש א יומא פז, ב
- ספר השיחות ליל שמחת תורה תרצ"א יומא פז, א
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה יומא פז, ב
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ג יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג יומא פז, א