226
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
רק אח"כ, מהפסוק שבהמשך "ויעל עליו את העולה ואת המנחה", ששם ברור לרש"י שהכוונה היא למשה, הוא לומד מכך גם לגבי כל קרבנות הציבור, כולל הקטורת, שגם אותם הקריב משה. כי אין סברא להבדיל בין העולה והמנחה לבין קרבנות ציבור אחרים, "חוץ מאותן שנצטווה אהרן...", כפי שממשיך ואומר רש"י.
יש להבין: כיצד מוכח יותר מהפסוק "ויעל", לפי רש"י, שהכוונה היא למשה, יותר מהפסוק "ויקטר"?
ג. הקטורת – פעמיים
בנוסף לכך, שאין מובן ההבדל בין "ויקטר" לבין "ויעל", אין מובן כל פירוש בפני עצמו – הן פירוש רש"י על "ויקטר עליו קטרת", והן פירושו על "ויעל עליו...":
על "ויקטר עליו קטרת" אומר רש"י: "שחרית וערבית, כמו שנאמר16 בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וגו'".
במבט ראשון נראה17, שבפירוש זה מתכוון רש"י להסביר: כיון שכל הפעולות הקודמות המוזכרות בפרשה (מ"ויקם..." וכך בכל פסוק עד "וישם...") התבצעו פעם אחת בלבד באותו יום18 – לכן, כדי שלא יובן כך גם לגבי "ויקטר", מבהיר רש"י, שאת הקטורת הקטירו באותו יום פעמיים: שחרית וערבית.
אך, לאמיתו של דבר, קשה להסביר כך:
א) גם את נרות המנורה בודאי הדליקו פעם נוספת באותו יום, כי צריך להדליק את הנרות גם בין הערבים19, והפעולה של "ויעל הנרות" שבפסוקנו נעשתה בבוקר20. ואם כך, צריך היה רש"י להבהיר זאת גם לגבי "ויעל הנרות" שלפני "ויקטר עליו קטרת"?
הערות
- 16. תצוה ל, ז.
- 17. וכ"מ שמפרש הבאר מים חיים (לאחי המהר"ל) ברש"י.
- 18. וצ"ע (ובפרט ע"פ פשוטו של מקרא – לפרש"י) אם הי' סדר זה בהקמת המשכן ושימת כליו בכל פעם כשהגיעו למקום חני' (אף שהמשיחה הייתה רק בפעם הזאת) – דלכאורה חידוש גדול הוא, וראה פירש"י (ומפרשיו) פרשתנו (לט, לג).
- 19. תצוה שם, ח. וראה גם רש"י שם כז, כ. שם, כא.
- 20. שהרי "ויעל הנרות" נאמר לפני "ויקטר" ולפני "ויעל גו' העולה". לכאורה הי' אפשר להוכיח שהכתובים כאן הם שלא כסדרן, ממ"ש "וישם את הכיור גו' ורחצו גו'" לאחרי כל העבודות שנאמרו לפנ"ז. (ולפי מ"ש הרמב"ן פסוק יז – גם "ויקם את החצר גו'" הי' לפני כל העבודות). אבל – אינו. כי י"ל שכל העבודות ["ויערוך עליו"; "ויעל הנרות"; וכו'] היו לאחרי גמר הקמת המשכן ושימת כל כליו לתוכו, אלא שכל עבודה נמנית בכתוב מיד לאחרי שימת הכלי השייכת אלי'. אבל (כיון דמסתבר למעט ה"אין מוקדם ומאוחר" – ככל האפשרי) הסדר דשימת הכלים, וכן של העבודות עצמם – היו כפי הסדר שנאמרו בפרשה. ומ"ש "ורחצו גו'" לאחרי כל העבודות שלפנ"ז – אף שבפשטות היתה הרחיצה מיד אחרי שימת הכיור לפני כל העבודות – כי "ורחצו" הוא לשון הוה, היינו שמעת שימת הכיור "רחצו ממנו .. אהרן ובניו", אלא שמזכיר כאן גם "משה", כי "בו ביום קידש משה עמהם".
רש"י על שמות כ״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
ואתה תצוה. זך. בְּלִי שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ':
כתית. הַזֵּיתִים כּוֹתֵשׁ בַּמַּכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בָּרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ שְׁמָרִים, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן; וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר – וְלֹא כָתִית לַמְּנָחוֹת (מנחות פ"ו):
להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):
תמיד. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם; וְכֵן בְּמִנְחַת חֲבִתִּין נֶאֱמַר תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב, אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא:
ואתה תצוה ... זך CLEAR — without lees; and this was effected not by straining the oil but as we learn in Treatise Menachoth 86a “He lets it (the olive) ripen on the top of the olive-tree etc.”
כתית BEATEN — he pounds the olives in a mortar and must not grind them in a mill, so that there may be no lees; and after he has thus extracted the first drop of oil he may bring them into the mill and grind them. The second oil (that obtained by grinding) is unfitted for use in the candelabrum but is permissible for the meal-offerings (which had to be mingled with oil) since it is said here, “Beaten for the light”, and hence it is not essential that it should be beaten for the meal-offerings (Menachot 86a; cf. Rashi on Exodus 29:40).
להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).
תמיד CONTINUALLY — doing something every night, as is described here, may be termed תמיד, continually, just as you speak of (Numbers 27:6) “The continual (תמיד) burnt-offering”, although this was sacrificed only from day to day. So, too, in the case of the meal-offering made in a flat pan it is said, (Leviticus 6:13) that it should be brought continually (תמיד) and yet it was only brought thus: “Half of it in the morning, and half of it at evening”. However, the expression תמיד which is used in connection with the show-bread (Exodus 25:30) denotes the whole period without a break from Sabbath to Sabbath).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.