200
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הוא נחות יותר, בגלוי, מכל שאר כלי המשכן (והציווי על עשיית הכיור אינו מופיע יחד עם הציוויים על שאר כלי המשכן33),
בכל זאת ההכנה של "ורחצו את ידיהם ואת רגליהם" – שיהודי רוחץ עצמו מהענינים הבלתי רצויים – רחיצה זו חביבה אצל הקדוש־ברוך־הוא יותר מהעבודה עצמה, המתבצעת לאחר מכן על המזבח או באהל מועד34,
כי דוקא ברחיצה ישנו הענין של "אתכפיא סטרא אחרא", בדומה ל"צבאות הוי'" (קבלת עול), המגיעים באמצעות ה"מראות הצובאות".
זוהי הסיבה לכך שדוקא בכיור נרמז35 גם משה (וכל הכהנים)36 – כי דוקא באתכפיא ובקבלת עול מתגלית האמיתיות והשלמות המוחלטת של ההתבטלות העצמית37, מהותו של משה38 (ובצירוף אהרן וכל הכהנים, שעבודתם היא בחשאי39, התבטלות – ויבדל אהרן קודש קדשים40, שנאמר על כל הכהנים).
הערות
- 33. השייכות דכיור לפרשתנו דשמה (– תוכנה) תשא – י"ל, כי ענינו הוא העילוי ד"ושכנתי בתוכם" כמו שהוא לאחרי חטא העגל והתשובה ע"ז (ראה לעיל הערה 29).
- 34. ראה לעיל ע' 170 הערה 64. ולהעיר גם מהמשך וככה תרל"ז פט"ו, בענין המעלה שיש בדבר הגורם.
- 35. ראה גם אוה"ת ויקהל ס"ע ב'רכט, שהמים דכיור שייכים לבחי' "מן המים משיתיהו" דמשה.
- 36. ואף שבתחלה לא רצה משה לקבלן – הרי (ממאמר ושיחת ש"פ ויקהל תשי"ט) לאחרי שאמר לו הקב"ה "קבל" – ובפרט שביאר לו הטעם (ע"פ חכמה ושכל) ע"ז "כי אלו חביבין עלי מן הכל" – הרי זה נעשה ענינו של משה (ובדוגמת המבואר לעיל ע' 41 ואילך, שאחר שאמר הקב"ה "חבל על דאבדין כו'", נמשך במשה גם ענין זה – אף שלפנ"ז הקשה "למה הרעותה גו'"). וראה הערה הבאה.
- 37. ראה לקוטי שיחות ח"ט ע' 73־74 ובהערות שם, שאמיתית מהות הביטול הוא בביטול היש דוקא. עיי"ש באריכות. וי"ל, שע"י שמשה קיבל מהן את מראות הצובאות, נעשה בזה ב' המעלות (ע"ד המבואר בלקוטי שיחות שם ע' 75 ס"ז): המעלה דמהות הביטול שב"ביטול היש" ו"אתכפיא"; ושביטול זה יהי' בגילוי (לא כבביטול היש שהביטול אינו חודר בעצם המציאות, לפי שהיש מעלים ומסתיר).
- 38. ראה תו"א (צט, ג), שהביטול דמשה הוא בחי' מ"ה דמ"ה והביטול דאהרן ב"ן דמ"ה.
- 39. זח"ג לט, א. וראה ביאורי הזהר ר"פ ויצא. לקו"ת ואתחנן, ד"ה וידעת (השני) פ"ב. ושם ד"ה ושאבתם (השני) פ"א.
- 40. דה"א כג, יג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.