162
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
תרומה
א. היתדות "אם תחובין... או
קשורין..."
בסוף פרשתנו מסביר רש"י אודות היתדות1 (א) כיצד נראו – "כמין נגרי נחושת", (ב) למה שימשו – "עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר קשורים במיתרים סביב סביב בשיפוליהן כדי שלא תהא הרוח מגביהתן".
לאחר מכן ממשיך רש"י ואומר:
ב "ואיני יודע* אם תחובין בארץ או קשורין ותלויין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח. ואומר אני ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות. ומקרא זה2 מסייעני: אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח".
בכך אין מובן:
א) דברי רש"י "ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ". כיצד מוכח מהשם "יתדות" שהם "תקועין בארץ"3? ואם רש"י סובר, שהשם "יתדות" מוכיח בודאות שהם "תקועין בארץ", כיצד אומר הוא עצמו לפני כן "ואיני יודע אם תחובין בארץ", שהדבר אינו ידוע?
לפי נוסחאות מסויימות, הרי תוספת זו, החל מ"ואומר אני" ועד לסוף הפירוש, אינה לשון רש"י עצמו, אלא נוספה על ידי תלמידו4. אך גם לפי נוסחאות אלו אין לתרץ, שלרש"י אכן
הערות
- 1. אין לומר כדעת הדפוסים שראיתי – שהדפיסו התיבה "יתדות" באותיות ובאופן שמדפיסים התיבות שרש"י מעתיקן מן הכתוב – שזהו ד"ה חדש על תיבת "יתדות" שבקרא – דא"כ הו"ל לרש"י להעתיק "יתדותיו" שקדמה ל"יתדות". ולכן נ"ל: א) שרש"י מבאר דברי עצמו* באותו ד"ה "לתקוע יתדות". וכ"מ בדפוס הא' דפרש"י שבו תיבת יתדות אינה מובדלת בנקודה לא לפני' ולא לאחרי'** כבשאר תיבות שנעתקו מהכתוב. אלא שעפ"ז יוקשה ההמשך "נחושת" "בשיפוליהן" – שהרי בפרש"י קורא "יתדות" גם ל"ווי" העמודים שהיו מכסף, ולמעלה. ולכן נ"ל יותר לומר ב) דבכת"י הראשונים דפרש"י הי' כתוב "יתדות'" (וכוונתו ל"יתדותיו" דקרא – (וכרגילות מעתיקי כת"י לקצר מלאכתם ע"י ר"ת, קו וכיו"ב)), ואחד המעתיקים החליט שהקו מיותר, שהרי כתוב בקרא יתדות, ולא שם לבו ש"יתדותיו" קדם לה, ושבשתא כיון דעל על.
- *. בבמדב"ר (פי"ב, יט) שהיו נועצים היתדות בארץ. וכנראה שגירסא אחרת הייתה לרש"י. ובלאה"כ צ"ל כן, שהרי לרש"י (נשא ד, לב) היו יתדות גם במשא בני גרשון, משא"כ לגירסתנו בבמדב"ר שהיא כדעת הרמב"ן (נשא שם).
- 2. ישעי' לג, כ.
- 3. וגם אינו מובן: בשביל מה מסיים "לכך נקראו יתדות", דלכאורה – מיותר?
- 4. יוסף בר שמעון.
- . ע"ד פרש"י ואתחנן ו, ו.
- . תח"י רק צילום – פאטאסטאט© – מדפוס הראשון, ואפשר שאינו ברור כ"כ, אבל מהריוח שבין התיבות נראה שלא היו בו הנקודות.
רש"י על דברים ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
והיו הדברים האלה. וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי):
אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב (ספרי):
— What is the “love” that is here commanded? The next verse tells us: והיו הדברים האלה THESE WORDS [WHICH I COMMAND THEE] SHALL BE [UPON THINE HEART] — for thereby thou wilt arrive at a recognition of the Holy One, blessed be He, and wilt cleave to His ways (Sifrei Devarim 33:1).
אשר אנכי מצוך היום [THESE WORDS] WHICH I COMMAND THEE THIS DAY — this day— they should not be in thine eyes as an antiquated דיוטגמא which no one minds, but as one newly given which everyone gladly welcomes (Sifrei Devarim 33:2; cf. our first Note on p. 248 in the Silbermann edition of Exodus). — The word דיוטגמא in this Midrash signifies: a royal command committed to writing.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

