161
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מצד שני, יש כאן הוראה עבור אלו המחשיבים את עצמם בבחינת "נחושת". הם עלולים לחשוב: מי אני ומה אני לגשת אל הקודש? עליהם לדעת, שאף "נחושת" היא חלק מהמשכן, ואדרבה: יש מעלה ב"נחושת" לעומת "כסף" ו"זהב":
א) האדנים, שהם היסוד של חצר המשכן –
שבכך התחילה ונעשתה ההבדלה בין קודש לחול63 (לעומת הבדלי הדרגות מהחצר פנימה, עד לקודש הקדשים, שהם כולם בקדושה עצמה) – והמעבר מחול לקודש הוא המעלה הגדולה ביותר64 –
הרי היו מנחושת65.
ב) אף יריעות המשכן נתמכו על ידי "יתדות" מנחושת66, שדוקא באמצעותם היה המשכן כ"אהל67 בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח"68.
הערות
- 63. להעיר שהכיור וכנו, שתכליתם רחיצה קודם שיקרבו לשרת בקודש (ראה רמב"ן תשא ל, יט) נעשו נחושת, וראה לקמן ע' 207 ואילך.
- 64. ראה ד"ח צו, ריש ע"ב בענין יצי"מ, דאף (משיחות ש"פ שמיני תשכ"ב, ש"פ ויקהל תש"ל) שאז היתה כנס"י בבחי' קטנות שלמטה הרבה מימי הגדלות שלה בימי דוד ושלמה, מ"מ "זהו יותר גדול מכל לפי שכל מה שנגדלת כ"כ הכל הי' מכח זה החסד נעוריך דוקא". ועיי"ש (צד, סע"ג) שזהו כגר שנתגייר, דהגם שעדיין אינו עובד ה' בשלימות, הרי תחלת יציאתו מן ההיפך להיפך מגיע בבחי' יחידה.
- 65. פרשתנו כז, י ואילך.
- 66. סוף פרשתנו. פרש"י שם.
- 67. לשון הכתוב (ישעי' לג, כ) – הובא בפרש"י הנ"ל.
- 68. פרש"י שם. וראה לקמן בשיחה שלאח"ז.
רש"י על שמות כ״ז:י׳ - הטקסט מספריא
ועמדיו עשרים. חָמֵשׁ אַמּוֹת בֵּין עַמּוּד לְעַמּוּד:
ואדניהם. שֶׁל הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת, הָאֲדָנִים יוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ וְהָעַמּוּדִים תְּקוּעִין לְתוֹכָן; הָיָה עוֹשֶׂה כְמִין קֻנְדָּסִין שֶׁקּוֹרִין פל"ש בְּלַעַז, אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה, וְטַבַּעַת נְחֹשֶׁת קְבוּעָה בוֹ בְּאֶמְצָעוֹ וְכוֹרֵךְ שְׂפַת הַקֶּלַע סְבִיבָיו בְּמֵיתָרִים כְּנֶגֶד כָּל עַמּוּד וְעַמּוּד, וְתוֹלֶה הַקֻּנְדָּס דֶּרֶךְ טַבַּעְתּוֹ בָאֻנְקְלִיּוֹת שֶׁבָּעַמּוּד הֶעָשׂוּי כְּמִין וָי"ו – רֹאשׁוֹ זָקוּף לְמַעְלָה וְרֹאשׁוֹ אֶחָד תָּקוּעַ בָּעַמּוּד – כְּאוֹתָן שֶעוֹשִׂין לְהַצִּיב דְּלָתוֹת, שֶׁקּוֹרִין גונ"ש בְּלַעַז, וְרֹחַב הַקֶּלַע תָּלוּי מִלְּמַטָּה וְהִיא קוֹמַת מְחִצּוֹת הֶחָצֵר:
ווי העמדים. הֵם הָאֻנְקְלִיּוֹת:
וחשקיהם. מֻקָּפִין הָיוּ הָעַמּוּדִים בְּחוּטֵי כֶסֶף סָבִיב, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם עַל פְּנֵי כֻלָּן, אִם בְּרֹאשָׁם, וְאִם בְּאֶמְצָעָם, אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁחָשׁוּק לְשׁוֹן חֲגוֹרָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים (שופטים י"ט), תַּרְגּוּמוֹ חֲשׁוּקִים:
ועמדיו עשרים AND TWENTY COLUMNS THEREOF — There was a space of five cubits between one column and the other
ואדניהם AND THE SOCKETS of the columns SHALL BE OF COPPER (i. e. the word נחשת is to be connected only with the preceding word ואדניהם, not with ועמדיו at the beginning of the verse). The sockets rested on the ground and the columns were inserted in them. There was made a kind of rail which is called pals in old French, six handbreadths by three, and a copper ring was fixed in its centre. They folded the upper edge of the curtaining round it (round each rail) by cords at the places where the curtaining came opposite each column and they hung the rail by its ring on the hook which was on the column and which was made like the letter ו — one of its ends being bent upward and the other end being driven into the column, like those hooks which are made to fix doors upon them, and which are called in old French gonds. Thus the width of curtain was hanging down and this width formed the height of the walls of the court.
ווי העמדים are the hooks already mentioned.
וחשקיהם AND THEIR FILLETS — The columns were encircled with silver threads. I do not know, however, whether this was done over their whole surface or at the top only or round the middle only, but I do know that חשוק denotes “tied on”, for we find in the account of the concubine of Gibeah (Judges 19:10): “there were with him a couple of asses saddled (חבושים lit., bound)” which latter word the Targum renders by חשוקים.
רש"י על ישעיהו ל״ג:כ׳ - הטקסט מספריא
חֲזֵה צִיּוֹן. וְאֶת מִי תִּרְאֶה בְּלִבְּךָ לְהֵחָשֵׁב מְלוּכָה וּשְׂרָרָה? אֶת צִיּוֹן אֲשֶׁר הִיא קִרְיַת בֵּית וַעַד לָנוּ:
בַּל יִצְעָן. בַּל יִסַּח, וְדוֹמֶה לוֹ ״אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים״ (שופטים ד:יא), וּמְתַרְגְּמִינָן: ״מִישַׁר אַגְנַיָּא״, וְהֵם נְקָעִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שֶׁקּוֹרִין קומבי״ש בלע״ז, כְּמוֹ ״אַגְנֵי דְאַרְעָא מִקְרֵי״ (בבא קמא סא א) שֶׁהַמַּיִם נֶאֱסָפִים שָׁם מִן הֶהָרִים וְהַגִּבְשׁוּשִׁיּוֹת, וּבֵי״ת שֶׁל ׳בְּצַעֲנַנִּים׳ אוֹמֵר אֲנִי שֶׁאֵינָהּ נִשְׁרֶשֶׁת בַּתֵּיבָה אֶלָּא מְשַׁמֶּשֶׁת הִיא:
בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו. הַיְתֵדוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בּוֹ מֵיתְרֵי הָאֹהֶל, בַּל יִסַּע אוֹתָם מִן הָאָרֶץ מִמְּקוֹם תְּקִיעָתָם, כְּמוֹ ״וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת״ (מלכים א ה:לא), וְכֵן ״וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ״ (שופטים טז:ג), לְשׁוֹן ׳תְּלִישָׁה׳:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.