107

שיחה א

יתרו

א. תורה וחתן – חמשה קולות

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר... ויהי קול השופר... והאלקים יעננו בקול"¹ – בפסוקים אלו מוזכרים חמשה קולות. על כך נאמר בגמרא², שהמשמח חתן זוכה ל"תורה שניתנה בחמשה קולות", כי גם בקשר לחתן מוזכרים חמשה קולות: "קול³ ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות".

מובן, שהסיבה לכך שהמשמח חתן זוכה לתורה, היא משום שלתורה ולחתן יש משמעות משותפת במהותם ובענינם⁴, שהרי אין זה הגיוני לומר שהוא זוכה לתורה רק מפני שתורה וחתן מושווים רק במספר של חמשה קולות, ומלבד זאת אין ביניהם קשר מהותי, אלא אדרבה: מספר הקולות הזהה לתורה ולחתן נובע כתוצאה ממהותם המשותפת.

כפי שאכן מבאר אדמו"ר הזקן⁵, שהמשמח את החתן "זוכה לתורה" מפני "מדה כנגד מדה" – אף התורה נקראת "חתן" משום שהיא "משפיעה" לישראל, בדומה ל"השפעת" החתן לכלה.

והגמרא אומרת "זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות" (למרות שזוהי, לכאורה, תוצאה שולית בלבד), כי מספר הקולות הזהה לגבי החתן ולגבי התורה מבטא⁶ את מהותם המשותפת. כלומר, בכך שה"תורה ניתנה בחמשה קולות", בדיוק כמספר הקולות לגבי חתן, רואים, שלא זו בלבד שהן התורה והן החתן – שניהם "משפיעים", שלכך אין צורך בהוכחות, אלא גם שהשפעת התורה לישראל זהה להשפעה הפנימית והנעלה של החתן לכלה, ואינה כהשפעה השכלית של רב לתלמיד וכדומה, כפי שיוסבר להלן.

כל הענינים בתורה מדוייקים ומהווים הוראה, ואף דברי הגמרא, המדייקת שמדובר בחמשה קולות, ולא סתם במספר זהה – יש בהם הוראה ולימוד בעניננו.