84

וכיון ש"ובנו בחרת" הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך, שבפנימיות, לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו³³. ולעתיד לבוא הוא נבנה מ"עצם הלוז", מפני עצם מהותו, כי יש לגביו בחירת עצמותו, יתברך. ולפי זה יוצא, שאדרבה, מפני ש"שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי", הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית.

ו. מי ומתי – נקבע מראש

אך היצר הרע הוא "אומן במלאכתו"³⁴, ולאחר שסותרים את "טענתו", שאי אפשר לשנות באמצעות הגוף את העולם, על ידי הסבר, שבפנימיות הם בעצם טוב וקדושה, והעבודה הנדרשת היא רק לגלות את הטוב שבפנימיותו כלפי חוץ, הוא מתחיל לטעון, להיפך:

בפנימיות הרי הגוף והעולם הזה טובים גם לפני העבודה עמם, ואף לגבי ה"גילוי", הרי בודאי בסופו של דבר הם יהיו "דירה לו יתברך", על ידי יהודי זה או אחר, כדלעיל – ואם כך, מה לך להתלהב בעבודת התורה והמצוות כדי לברר ולזכך את הגוף ואת חלקך בעולם, ובמיוחד – מה כל כך "נורא" אם תדחה זאת למועד מאוחר יותר?

על כך מסביר הרבי בעל ההילולא, בסוף המאמר: (א) יש ענין של "אעשה חשבונותי", "אצוה לביתי", כתשובתו הידועה של אדמו"ר הזקן³⁵ "סיפרת כל מה שאתה צריך, אך אינך אומר לשם מה צריך אותך", (ב) "מי הוא היודע עתו וזמנו":

על כל דבר בעולם נקבע מראש על ידי מי הוא יזדכך³⁶, וכן נקבע מתי ייעשה ה"בירור". ולכן, על ידי דחיה, עלולים ח"ו להפסיד את ה"חשבון" וה"בית" וכו'³⁷.

לפיכך חייבת העבודה להיעשות בזריזות, בלי לאבד רגע, בהפצת התורה והמצוות בכלל, ובהפצת מעיינות החסידות במיוחד – בכל מקום ומקום, ויש לעשות זאת בשמחה ובחפץ וכו', הגורמים לזריזות³⁸, כלשון הרמב"ם (על ימות המשיח) "נתאוו"³⁹,