51

הרי מצד למעלה, אשר "מישקל לא שקלי", נטילת המטר פלאית יותר מהשארתו תלוי במציאות.

ולפי זה יוצא, שמצד הכלל "לא עביד ניסא למגנא" מתעורר הקושי על הפירוש השני: הקדוש־ברוך־הוא אינו עושה נס לחנם, ולשם מה היה צורך בנס גדול יותר – נטילת המטר, כאשר אפשר להסתפק בנס קטן יותר – השארת המטר באויר ובמציאות?

זוהי הסיבה, לפי חלק ההלכה שבתורה, לכך שרש"י אינו מסתפק בפירוש "נתך – הוצק", ומביא גם את הפירוש "נתך – הגיע", וזהו אף הפירוש הראשון והעיקרי.

ו. "גמירי" – הלכה למשה מסיני או דרבנן

אך לפי הסבר זה, בהתאם לחלק ההלכה שבפירוש רש"י, שרש"י מסתמך כאן על הכלל "גמירי משמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי", נדרש הסבר: מדוע אין רש"י מסתפק רק בפירוש הראשון, כיון שלפי הכלל "מישקל לא שקלי" לא היה ב"תליית" המטר באויר "ניסא למגנא"?

ההסבר לכך הוא: הביטוי "גמירי", המופיע לגבי הכלל "מיהב יהבי מישקל לא שקלי", נמצא בהלכות וענינים רבים. ויש בכך דיון²⁴: אם משמעות הביטוי "גמירי" היא, שזוהי הלכה למשה מסיני – כלומר, שההלכה שלגביה מופיע הביטוי "גמירי" נחשבת כהלכה דאורייתא, או שמשמעות הביטוי "גמירי" היא שהדבר בא בקבלה מדברי חכמים, ואז נחשבת הלכה זו לענין דרבנן.

כאשר סוברים ש"גמירי" איננו ענין של הלכה למשה מסיני, הרי אז נטילת המטר – "מישקל שקלי" – אינה מושללת לחלוטין, כי הכלל "מישקל לא שקלי" הוא רק "גמירי" דרבנן, ולפי זה יוצא, שנטילת המטר אינה נס כה מופלא, גם מצד למעלה. ובהשוואה לכך, שהנס של "לא הגיע" פלאי יותר, והוא "ניסא למגנא" – ומפני הקושי בפירוש הראשון, "לא הגיע", מוסיף רש"י את הפירוש השני, "לא הוצק", שלפיו נטלו את המטר לחלוטין.

אך כיון שיש דעה ש"גמירי" נחשב להלכה דאורייתא, אשר לפי זה "לא הוצק" הוא פלאי יותר מ"לא הגיע", לכן אין רש"י מסתפק בפירוש השני, ומביא גם את הפירוש שהמשמעות של "לא נתך" היא "לא הגיע", ואדרבה – כפירוש ראשון, וכפי שיוסבר להלן.

זהו ההסבר, על פי דרך ההלכה, ליחודיות שיש בכל אחד משני הפירושים של רש"י: לפי השיטה ש"גמירי" הוא ענין דאורייתא, יש לבאר ש"לא הגיע", ולפי השיטה שאין זה ענין דאורייתא, אפשר גם להסביר ש"לא הוצק".