47

מנחם בן סרוק, הוא: "לא נתך – לא הוצק לארץ", שהמלה "נתך" היא מלשון "התכה", כלומר, הפיכת הדבר לנוזל, כי המלה קשורה "בחלק (לשורש) כהתוך כסף⁶ (שזוהי) לשון יציקת מתכת". אלא שכאן הפך האד¥ ^* לנוזל. ורש"י מסיים ואומר: "ורואה אני את דבריו (שדוקא הפירוש השני נראה יותר נכון מבין שני הפירושים, וההוכחה היא) כתרגומו (שפירוש זה מתאים לתרגום: את המלים) ויצק⁷ (מבאר התרגום) ואתיך, (ואת המלה) לצקת⁸ – לאתכא. אף זה (כך גם כאן הכוונה היא) לא נתך לארץ – לא הוצק לארץ" (כלומר, שהגשם לא נשפך על הארץ).

ב. השאלות על פירוש רש"י

במבט ראשון נראה, שההבדל בין שני פירושי רש"י אלו הוא רק במשמעות המילולית של "נתך": להגיע או להיות נוזל.

אך לפי זה אין מובן:

א) לשם מה מצטט רש"י מן הפסוק גם את המלה "לא נתך"?

ב) מדוע מוצא רש"י לנכון להוסיף לשני הפירושים ("הגיע" ו"הוצק") גם את המשמעות של "לא נתך ארצה" בכללות הענין: בפירוש הראשון – "ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ", ובפירוש השני – "לא הוצק לארץ"?

ג) הביטוי "התוך" אינו נמצא רק לגבי חומר שאינו נוזלי, כגון "כהתוך כסף", שמשמעותו היא הפיכתו לנוזל, אלא גם לגבי חומר נוזלי, כגון "נתך מים"⁹ ו"ויתכו כמים"¹⁰ – כאשר המשמעות היא "נשפכו".

ואין מובן: כיון שהביטוי "נתך" מופיע בפסוקנו לגבי מטר, והרי מתאים לומר לגבי הגשם שהוא לא נשפך (ולא רק שהוא לא הפך לנוזל), צריך היה רש"י להסביר, שהמשמעות של "ומטר לא נתך" דומה ל"נתך מים"¹¹. מדוע הוא מפרש שהמשמעות היא מלשון "כהתוך כסף"¹²?

ד) כאשר רש"י מביא שני פירושים