ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה א

9

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לפי זה מובן מדוע מדייק רש"י בלשונו "מנאן בשמותן" – שלא ככוכבים, אשר ספירתם והזכרת שמותיהם הם שני ענינים שונים, כדברי רש"י "במספר ובשמותם", כי כל הענין של "שמותם" אינו קיים אצל השבטים בפני עצמו, אלא זהו אופן של "מנאן": כאשר התורה מונה אותם, בספירת כל באי מצרים, היא מונה אותם בשמותם.

אך נדרש הסבר: מדוע קשור הענין של "בשמותם", אשר הוא ביטוי של חיבה כשלעצמו, דוקא ל"מנאן", ואפילו הענין של "מנאן" לגבי השבטים אינו כדי להודיע חיבתן במיוחד³⁷, אלא הוא מופיע במנין "שבעים נפש" של כל באי מצרים?

לפי ההסבר שלעיל, על פי פנימיות התורה, מובן הדבר לגמרי.

יד. הכוח ל"באים מצרימה" הוא עצם הנשמה

החידוש ב"להודיע חיבתן" הוא גילוי עצם הנשמה (בחינת "מנין") בהארת הנשמה שבגוף (בחינת "שם"). ממילא, אין הענין של "בשמותם" יכול להופיע בפני עצמו, כי החידוש הוא דוקא ש"בשמותם", בבחינת "שם" (הארת הנשמה שבגוף), יאיר הענין של "מנאן" (עצם הנשמה).

לפי זה מובן גם מדוע "מנאן בשמותם" מופיע דוקא בענין של "הבאים מצרימה", כי הנחיצות של "להודיע חיבתן" היא מפני "שמות³⁸ בני ישראל הבאים מצרימה"³⁹ – מפני הארת הנשמה הבאה ל"מצרים" של הגוף והנפש הבהמית, ועד לגלות כפשוטה⁴⁰. שעל ידי "מנאן בשמותם" – על ידי שבהארה הנמצאת ב"מצרים" מאיר עצם הנשמה "שלא" ירד ל"מצרים" – יש בה הכוח שלא להבהל מההעלמות וההסתרים של הגוף ושל הנפש הבהמית⁴¹, ולהיפך, לבצע את

הערות

37. עיין רש"י וישלח (לה, כב בסופו).
38. ראה גם אתהלך לאזניא ריש ע' קנ.
39. ומה שמפרט את שמות השבטים (ולא של השבעים נפש), יש לומר, עפ"י המבואר במ"א (נדפס לקו"ש ח"ו ע' 304)) שעיקר ענין ההתחלקות שבבנ"י הוא מצד השבטים (שלכן קי"ס הי' לי"ב גזרים, וכן חלוקת א"י היתה לי"ב שבטים, כי ענינם של קי"ס וא"י הוא – עבודה פרטית). שלכן בכ"א מישראל, צריך להיות מבחי' שבט שלו, כידוע בענין השערים שהיו בביהמ"ק ובענין הנוסחאות שבתפלה. (ומ"ש בתו"א ר"פ וארא "יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו" (של השבטים) – הכוונה, שאין בו הבחי' של כל השבטים. ודלא כהאבות, שבחי' כל ג' האבות צ"ל בכ"א). ולכן מפרט רק את שמות השבטים, כי זהו עיקר ענין ההתחלקות דבנ"י (ובדוגמת מטה האלקים שהיה ביד משה, שעל ידו היו העשר מכות (ענין יציאת מצרים) וקי"ס, שהי' חקוק בו הי"ב שבטים (תיב"ע בשלח יד, כא), כמבואר בלקו"ש ח"ו ע' 304).
40. ראה תו"א (כד, א), שבגלות א"א להיות גילוי בחי' האבות כ"א ע"י השבטים. עיי"ש. ועפי"ז יש לבאר ענין "מנאן בשמותם": "מנין", ענינו – בחי' האבות שבכל אחד מישראל (תו"א ר"פ וארא), וגילוי המנין – בחי' האבות – הוא ע"י "שמותם" – שמות השבטים. ועפי"ז יובן גם מה שבמנין, נמנו כל השבעים נפש, ושהמנין דשבעים נפש בא לאחרי פירוט שמות השבטים – כי בכולם צ"ל גילוי בחי' עצם הנשמה (בחי' האבות), וגילוי זה הוא ע"י השבטים.
41. ובזה יובן מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם אביו: "רק גופותינו נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות, אבל נשמותינו לא נשלחו לגלות כו'" (קונט' יד בתחלתו. ובכ"מ) – דלכאורה, הרי העבודה דתומ"צ הוא בהגוף, ומה מועיל מה שהנשמות לא הוגלו – אלא כי מה ש[עצם] הנשמה לא הוגלה, זה נותן כח גם ב[הארת הנשמה שב]גוף.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.