5

בכך מובן מדוע מציין רש"י במספר מקומות²¹ את ענין קריאת השם, ואינו מסביר מהי החשיבות בכך. ועוד מובן, מדוע אין מסביר רש"י על הפסוק "ויאמר אליו אברהם"²², מהי משמעות מלים אלו²³?

אך כיון שענין אחד מבין אלו – ספירה בלבד או קריאה בשם בלבד – מבטא חיבה, מדוע כאן צריך הענין של "להודיע חיבתן" להתבטא הן ב"מנאן" והן ב"שמותם"? אמנם, אין זה קושי, שהרי כל פעולה נוספת מבטאת יותר חיבה²⁴. אך רש"י מוסיף בכל זאת הסבר: "שנמשלו לכוכבים", על ידי מלים אלו מבהיר רש"י, כפי האמת – למרות שגם ללא הסבר זה אין כאן קושי, כדלעיל – שכל אחד משני הענינים הללו – ספירה וקריאה בשם – מבטא פן אחר בחיבה.

ט. שויון וייחודיות

ספירה וקריאה בשם מבטאות שני ענינים הפכיים בדברים הנספרים והנקראים בשם:

ספירה מבטאת נקודה מסויימת בדברים הנספרים, שזהה אצלם. ספירת דברים רבים ביחד אפשרית מצד הנקודה המשותפת שבהם, שהרי דברים שאין ביניהם נקודה משותפת²⁵ אינם יכולים להימנות באותה ספירה.

לעומת זאת, "שם" מבטא נקודה מסויימת שבה שונה כל אחד מן הנקראים בשם מזולתו. אשר על כן יש לכל אחד שם מיוחד²⁶.

את זאת מסביר רש"י באומרו "שנמשלו לכוכבים": בכוכבים יש שני ענינים:

א) המשותף שביניהם, שכל אחד מהם הוא כוכב. ומפני החשיבות והמעלה של כל כוכב ככוכב, הוא נמנה במספר.

ב) לכל כוכב יש ייחוד שבו הוא נבדל משאר הכוכבים, כפי שכבר למד בן החמש למקרא מן הדוגמא של אחד עשר השבטים – אחד עשר כוכבים²⁷. וכפי שמוזכר במספר מקומות, שעל ידי כל כוכב מגיע לעולם שפע אחר, בהתאם לייחודיותו²⁸. ומפני החשיבות של הענין הייחודי, נקרא כל אחד מהם בשם שונה.

זוהי כוונת רש"י בדבריו "נמשלו לכוכבים", שגם בישראל יש שני ענינים אלו: עצם נקודת היהדות הזהה אצל כל ישראל, חלק אלוקה ממעל ממש, היותם בני יעקב שהקדוש־ברוך־