ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה ויגש שיחה א

231

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ולכן אין הן מוגדרות כאחיות ביניהן וביחס לבנות האחרות.

(הוכחה לכך: התורה¹⁹ מספרת "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי...". בפשטות, הסיבה לכך שאברהם היה צריך לשלח את בני הפלגשים בעודנו חי, והתורה מדגישה זאת, ולכאורה, מדוע היא מוסיפה זאת, היא משום שלולא כן, היו אף הם יורשים את נכסי אברהם. וזוהי הוכחה לכך, שהם נחשבו כבנים יורשים²⁰).

ב) מדברי רש"י "בנותיו היו מפלגש", בלשון יחיד, מובן, ששתיהן – בלהה וזלפה – היו בנות מאותה פלגש. כלומר, הן היו אחיות מן האם, שהרי אף אם בנות פלגש אינן נחשבות כבנות וכאחיות – הרי זה רק לגבי האב, אך לא ביחס לאם. ואם כך, שוב נשאר הקושי: כיצד נשא יעקב שתי אחיות (מן האם)?

ד. "פלגש" – שפחה

כדי להבין זאת יש להסביר את המשמעות של "פלגש" לפי הפשט: המלה "פלגש" מופיעה בפרשות הקודמות פעמיים, פעם אחת בפרשת וירא²¹, ופעם שניה בפרשת חיי שרה¹⁹. ובכך תמוה: בפרשת וירא, כאשר המלה "פלגש" מוזכרת בפעם הראשונה, אין רש"י מסביר את ההבדל בין "פלגש" לבין "אשה". רק בפעם השניה, בפרשת חיי שרה, מפרש רש"י: "נשים בכתובה, פלגשים בלא כתובה". מדוע אין רש"י מפרש זאת בפעם הראשונה?

מכך רואים, שבדרך כלל אין צורך להסביר את המלה "פלגש". משמעותה הפשוטה היא: כאשר אדם נושא שפחה, היא אינה חשובה כאשתו וכבת זוגו²², ולכן היא נקראת "פלגש"²³ (ומשום כך משווה רש"י²⁴ בני פלגש לבני שפחה, כי פלגש היא שפחה²⁵). לפיכך אין רש"י צריך לפרש מלה זו בפרשת וירא. המשמעות מובנת מכך שהוא אומר על שפחה ועל פלגש – ש"השוותה". לעומת זאת, במלה "הפלגשים", בלשון רבים²⁶, שבפרשת

הערות

19. ח"ש כה, ו.
20. ואין להקשות ממ"ש (וירא כא, יו"ד וראה פרש"י שם) "לא יירש בן האמה הזאת עם בני" [שלהיותו "בן האמה" – שהו"ע אחד עם בן פלגש (כדלהלן סעיף ד') – לכן "לא יירש"] – כי אדרבה: משם ראי' שגם בן אמה הוא יורש, אלא שלא יירש עם בני.
21. כב, כד.
22. כה, ו. ולהעיר מפרש"י לך טז, א.
23. ראה ראב"ע ח"ש כה, א: ופירוש פלגש שפחה.
24. וירא כב, כ.
25. ומ"ש רש"י שם: "וד' בני שפחות... וד' בני פלגש" – אף שלפי מ"ש בפנים גם בלהה וזלפה היו פלגשים וגם ראומה היתה שפחה – כי כ"ה לשון הכתוב בכל אחת.
26. שעיקר הפירוש (ובפרט ע"ד הפשט) הוא כהקרי (ובנדו"ד, הרי גם לפי הכתיב, ממ"ש הפלגשם (בתוספת מ"ם) מוכרח שהכוונה לב' פילגשים – ראה מפרשי רש"י כאן). ולכן הוצרך רש"י להוסיף "היא הגר היא קטורה" – כי בזה בא לבאר* הפלגשים לשון
. אבל אין לומר שכוונתו בזה לבאר מ"ש לפנ"ז "שלא היתה אלא פלגש אחת" [דלכאורה יוקשה: מהמשך הכתובים ("ויקח... קטורה ותלד לו גו' ולבני הפלגשים ל' רבים, משמע כבפנים. וכ"ה בזח"א קלג, ב: פלגש בקדמיתא ופלגש השתא. הפלגשים גו'") משמע שבני הפלגשים הם בני קטורה, והרי גם הגר היתה פלגש (ראה להלן הערות 28, 30) – ולכן מפרש "היא הגר היא קטורה"] – כי כבר לעיל (כה, א) כתב "קטורה זו הגר", ואינו צריך לפרש זה עוה"פ. דיוק פרטי, ובפרט ש"חסר כתיב" אינה קושיא כ"כ ע"ד הפשט (ראה לעיל ע' 18 ובהערה 15)) – כי מצד הקרי של תיבת הפלגשים (ל' רבים), הי' מוכרח לפרש שקאי (לא על (הגר ו)קטורה – שהרי "קטורה זו הגר" (פרש"י לפנ"ז – כה, א) ואינן אלא אחת, כ"א) על פלגשים אחרים [והי' מוכרח לדחוק אשר (א) היו לאברהם עוד פלגשים שלא נזכרו שמותיהן בכתוב (כבזח"א קלג, ריש ע"ב). או (ב) שהכוונה ב"הפלגשים" הוא לפלגשי ביתו (כפי' הרד"ק)], ואז הי' אפשר לפרש ש"פלגשים" כאן הוא כבכל מקום. ורק לאחרי שמפרש "היא קטורה", מוכרח לפרש "פלגשים בלא כתובה", כי בעת שלקח את קטורה היתה כבר משוחררת. גם יש לומר, ש"נשים בכתובה כו'" הוא המשך הביאור על הפלגשים ל' רבים (ראה לעיל הערה 26): התחלת הביאור הוא "היא הגר היא קטורה" (כבהערה הנ"ל). אלא שעדיין אינו גלאטיק© (=חלק) שהרי סוכ"ס היא רק פלגש אחת, ועל זה ממשיך: "נשים בכתובה כו'", שהמושג "פלגש" בקטורה שונה מ"פלגש" דהגר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.