ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה מקץ שיחה ג

219

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ז. בשנית חשש יעקב מפני האחים

גם את הביטוי השני לחששו של יעקב, "וקראהו אסון בדרך...", אין רש"י יכול לבאר בכך "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה":

על פסוק קודם³⁸ אומר רש"י "מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף". כלומר, אז³⁹ כבר חשב יעקב שיוסף "איננו" לא מפני ש"חיה רעה אכלתו". ואם כך, מובן בפשטות, שאי־רצונו לשלוח עמם את בנימין לא נבעה מכך ש"השטן מקטרג בשעת הסכנה", כי:

(א) התורה בעצמה מציינת כאן את הסיבה לחששו של יעקב "וקראהו אסון", שהיתה מפני ש"יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו": הוא פחד שיקחו עמם את בנימין, כי חשד שבדעתם לפגוע בו⁴⁰ [או שהם, בכל מקרה, לא ישתדלו להגן עליו במצרים⁴¹, שהוא לא ייאסר וכדומה⁴²], כפי שהם נהגו כלפי יוסף ושמעון⁴³.

(ב) לאחר שחשב יעקב, שיוסף "איננו" לא מפני ש"חיה רעה אכלתו", וממילא לא קשור ל"דרך", הוא לא יכול היה לחשוב שה"דרך" מהווה סכנה לבנימין, כי לפני כן הוא סבר זאת כיון שבנימין הוא "אחי יוסף".

וההדגשה בדבריו "וקראהו אסון בדרך" אינה במלה "בדרך", אלא במלים "בדרך אשר תלכו בה", כפי שהוא מדגיש גם בפסוק שבהמשך: "לא ירד בני עמכם"⁴⁴.

ח. למושל מצרים הוסברה סיבה אחרת

שונה מכך הפסוק "וקרהו אסון" שבפרשת ויגש, כאשר יהודה חוזר על דברי יעקב לפני מושל מצרים – שם מובן בפשטות שהם לא יכלו לספר למושל מצרים על החשש שביטא יעקב במלים אלו. ולכן מסביר רש"י, שלמושל מצרים הסבירו את כוונת יעקב במלים "וקרהו אסון" באופן אחר: "השטן מקטרג בשעת הסכנה".

הערות

38. מב, לו.
39. מכיוןשראהשגם"שמעוןאיננו".אבללפנ"ז האמין להם שחי' רעה אכלתהו, ולכן חשב אז ש"דרך" הוא סכנה לבנימין אחי יוסף.
40. כבספורנו מג, ב.
41. ראה רש"י מג, ח: ספק יתפש כו'.
42. עפ"ימ"שבפניםיובןמהשאמריהודה"אנכי אערבנו גו'" – דלכאורה (א) איך שייך להיות ערב שלא יקראנו אסון בדרך, והרי אי"ז תלוי כלל ביהודה, (ב) למה אמר רק "ספק יתפש" (ולא חשש להשיב על עיקר טענת יעקב שיקראנו אסון (מות) שגרוע מתפיסה) – כי אז לא חשש יעקב לסכנת הדרך, רק שמא יתפש או שיאבדוהו (כבפנים). ומכיון שלפי זה החשש הוא רק שמא יתפש – לכן רק זה אמר יהודה בטענתו (אלא שבערבותו הוסיף גם "והצגתיו לפניך – שלא אביאנו אליך מת כ"א חי" – שלא יאבדוהו).
43. ראה גם תיב"ע כאן: יוסף אמרתון חיותא כו' ושמעון אמרתון כו' ואת בנימין בעיין אתון למיסב. וראה גם ת"י כאן. ועפי"ז מתורץ בפשטות קושיית האוה"ח כאן: "איך חש על ספיקו של בנימין מודאי של שמעון".
44. ומה שגם בפסוק ד' נאמר "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו" – כוונת הכתוב ב"את אחיו" [אינו טעם על "לא שלח", כ"א] להדגיש, שאף ששלח את אחיו ולא חשש לסכנת הדרך, מ"מ לא שלח את בנימין – להיותו אחי יוסף.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.