ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ה מקץ שיחה ג

217

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

קבועה ותמידית לכל המשפחה²⁶, אך רש"י כבר הסביר בפרשת הקודמת²⁷, שגם פטירת רחל נגרמה עקב היותה "בדרך", וכיון שה"דרך" כבר היתה גורם לשני אסונות באותה משפחה, יש ליעקב בסיס סביר לחשוב שגם לבנימין אורבת סכנה בדרך.

בדומה למסופר בפרשה הקודמת²⁸, אודות תמר ואלו שנישאו לה, שלאחר מקרה המות השני לא רצה יהודה לתת לה את שלה לבעל "כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו", שכיון שעל ידי תמר כבר אירעו שני מקרי מות, ובשתי הפעמים – לאחיו של שלה, הרי היא מוחזקת כקטלנית לגבי שלה²⁹.

ה. "דרך" גורם נוסף לסכנה

אך אפשר לשאול על כך: פטירת רחל לא נגרמה כל כך עקב ה"דרך", אלא בעיקר עקב קללת יעקב "עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה"^*, ובאופן טבעי – מפני "ותקש בלדתה"³⁰. ה"דרך" היוותה רק איזשהו גורם נוסף³¹, ומדוע חשש יעקב שה"דרך" בלבד עלולה להזיק לבנימין³²?

לכן אומר רש"י: "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה": אכן, "דרך" כשלעצמה אינה סיבה מספקת לחשש "פן יקראנו אסון". אלא שנוסף לכך עוד חשש, שאז, בשעת הסכנה, "השטן מקטרג". וכיון שלגבי בנימין ה"דרך" מהווה בכל זאת סכנה מסויימת, כי בכל זאת גם היא גרמה לפטירת רחל, וכן היעלמות יוסף היתה בודאי, לדעת יעקב, קשורה לתנאי ה"דרך"³³ –

לכן חשש יעקב "פן יקראנו אסון", כי סכנת הדרך עלולה לגרום לקטרוג

הערות

26. כמובן בפשטות. ולהעיר גם ממה שדוקא לאחרי מיתת (ער ו)אונן, לא ניתנה תמר לשלה "פן ימות גם הוא כאחיו" (וישב לח, יא), אבל לאחרי מיתת ער – מכיון שהי' רק פעם אחת – אמר יהודה לאונן (אף שהי' אחיו של ער) בא אל אשת אחיך גו' (שם לח, ח).
27. ויצא (לא, לב).
28. וישב לח, יא.
29. ברש"י שם: שימותו אנשי'. אבל ממ"ש "פן ימות גם הוא כאחיו", מוכרח שבנוגע לשלה היא מוחזקת יותר*, ועד כדי כך, שגם לאחרי שנתברר בודאות שאינה קטלנית בנוגע לכל העולם, היתה אסורה לשלה מטעם "פן ימות גם הוא כאחיו", (כמבואר לעיל ע' 189 הערה 37).
*. ויצא (לא, לב) ובפרש"י שם.
30. וישלח לה, טז.
31. ועדשבהסיפורדמיתתרחל(משא"כבפ'ויחי מח, ז) לא נזכר בתורה (בפירוש עכ"פ – אף שי"ל שזה נרמז במ"ש ויסעו גו' ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה) שהי' בדרך.
32. ושאני "כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו" (שהיתה אסורה לשלה גם לאחרי שנתברר שאינה קטלנית בנוגע לכל העולם, כנ"ל הערה 29) – כי בנוגע לגבי משפחה זו הוחזקה לקטלנית [ולהעיר שגם בדרך ההלכה ישנה סברא (הובאה באוצר הפוסקים לאה"ע ס"ט סעיף א' (סק"ה)) שבשני אחין, היא מוחזקת לקטלנית רק לגבי יתר האחין ולא לכל העולם], משא"כ בנדו"ד, שגם לגבי משפחה זו, הדרך הי' רק גרם נוסף.
33. ולכן נאמר בפסוק "ואת בנימין אחי יוסף גו'" – ולא "בן רחל" (אף שמצד "אחי יוסף" עצמו לא הי' חושש שיקראנו אסון, כנ"ל סעיף ד') – כי [נוסף למה שפעם השני' דאסון בדרך הי' ביוסף ודוקא אז הוחזקה הדרך לסכנה] בהאסון דיוסף, הי' "דרך" הגורם היחידי.
. הטעם מה שרש"י כותב "שימותו אנשי'" – אף שבפסוק נאמר "כאחיו" – ראה לעיל ע' 189 הערה 37.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.