145

הערות

1. 24. גם יש לומר (וכן מוכרח, באם נאמר כנ"ל הערה 21), שמכיון שהטעם דאשה אל אחותה לא תקח הוא "לצרור" – בנדו"ד (גבי לאה ורחל), מכיון שרחל מסרה הסימנים ללאה (רש"י פרשתנו כט, כה) וא"כ הרי בודאי שלא תהי' צרה לה* – ליכא האיסור דאחות אשתו (ע"ד הפשט).
2. 25. תולדות כו, ה ובפרש"י שם.
3. 26. בפנימיות הענינים – ראה תו"א ס"פ לך. וראה גם לעיל ע' 91 ובהנסמן שם.
4. 6.
5. 27. התירוץ הידוע (ריב"א עה"ת ס"פ לך), שמכיון שקיום מצות מילה שייך רק פעם אחת, לכן לא מל א"ע עד שנצטווה על זה, כי "גדול מצווה ועושה כו'" (קדושין לא, א. וש"נ) – אין לאומרו לפרש"י עה"ת כי (א) בפשטות הכתובים ובפירש"י לא נזכר זה דגדול מצווה כו'. (ואין לומר שזה דבר פשוט כ"כ שה"בן חמש (למקרא)" מבין זאת מעצמו – שהרי אפילו רב יוסף הי' סבור מקודם אשר אינו מצווה ועושה גדול יותר (קדושין שם)). (ב) לפי"ז נמצא, ש"וישמור משמרתי גו'" הי' במיעוט שנותיו – רק באותם השנים לאחרי שמל עצמו ולא לפנ"ז, שהרי סוכ"ס לא שמר מצוה זו ופשיטא שלא הי' זה עק"ב שנה (נדרים לב, סע"א) (להביאור שבהשיחה – ראה להלן הערה 45).
6. 28. נח ט, ה. ברמב"ן שם, שפירוש "דמכם לנפשותיכם" הוא הדם שהוא לנפש ולא דם האברים שאין הנשמה תלוי' בהם. אבל בפירש"י שם: א) "דם עצמו" – סתם. ב) "לנפשותיכם – אף החונק עצמו", ולא קאי א"דמכם".
7. 29. וכן מוכח ממ"ש רש"י "לנפשותיכם – אף החונק עצמו אעפ"י שלא יצא ממנו דם". ובאם נאמר שהאיסור בשופך דם עצמו הוא דוקא כשבא עי"ז לידי מיתה – לא הוצרך הכתוב לומר "דמכם", שהרי זה נכלל כבר ב"לנפשותיכם". (ועפי"ז מתורץ בפשטות קושיית הגו"א – נח שם). ויש לומר שהוכחת רש"י לפרש כן, הוא מזה גופא שפרט הכתוב "דמכם".
8. . ואין סתירה לזה מפרש"י וישלח (לה, כב) "אחות אמי היתה צרה לאמי" – כי הכוונה שם הוא (א) למה שמטתו היתה נתונה תדיר באהל רחל (ובדוגמת "שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי" שהוא מצד שנתן יעקב את מטתו באהל בלהה. וכמובן מזה שע"י "בלבל משכבו" רצה לפעול שלא תהא צרה כו'), (ב) וגם בזה, הכוונה ב"צרה" אינו שהיא מצירה לה ושונאה (כענין "לצרור" – ראה מקומות שנסמנו בהערה 20), ורק בשם המושאל (כי פשוט שיעקב לא גרם ששתי אחיות יהיו צרות זו לזו, גם ע"י נתינת מטתו תדיר באהל רחל – אף שי"ל שאין בזה איסור, כי האיסור ד"לעשות את זו צרה לזו" הוא דוקא "לא תקח", והרי ע"י לקיחתו אותן לא נעשו צרות, כבפנים ההערה).