32
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך כאשר פעולת ההכאה היא חלקית בלבד – הפטיש הורם לפני שבת, ורק הורדתו נעשתה בשבת – הרי למרות שגמר מלאכת הכלי נעשה על ידי הורדת הפטיש, שנעשתה בשבת, יש לומר שאין חייבים על כך, כי בשבת נעשתה רק חצי המלאכה27.
כשם שהדבר לגבי "מכה בפטיש", כך גם לגבי סוגים אחרים של גמר מלאכה ־התולדות של מכה בפטיש: החובה חלה דוקא כאשר הפעולה המביאה לידי גמר המלאכה מתבצעת בשלמותה בשבת. אך אם בשבת נעשה רק חלק מן הפעולה28, אין חלה על כך חובה, זוהי רק חצי מלאכה.
לפי כל זה מובן כיצד השלים הקדוש־ברוך־הוא את המלאכה בשבת, כי פעולתו היתה רק "כחוט השערה".
יג. איסור דרבנן – לא על "חוט השערה"
לכאורה, יש עדיין לשאול: אמנם, אין חיוב על חצי מלאכה, אך יש איסור מדרבנן על כך29? כפי שאנו מוצאים, לדוגמא, במלאכת הוצאה, המלאכה הראשונה המופיעה במסכת שבת, שכאשר העקירה מתבצעת ביום ששי וההנחה בשבת, עוברים על איסור דרבנן30?
אך לאמיתו של דבר אין בכך קושי. כי האיסור דרבנן חל על חלק ממלאכה, אך לא על משהו שכמעט אינו נראה. כאשר עוסקים בגמר ההכאה "כחוט השערה", יש לומר, אף לפי ההלכה וקל וחומר בדרך הפשט, שאין על כך אפילו איסור דרבנן.
כך הוא, לדוגמא, ב"מכה בפטיש", ב"אב מלאכה" שבו, שאם מישהו הרים
הערות
- 27. ע"פ מ"ש בפנים, יובן בפשטות מה שאמרו בב"ר שם "אלא כזה שהוא מכה בקורנס... הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך"* – כי אופן זה מותר בשבת, כבפנים. ומכיון ש"אמר ר"ש כו'" (במדרש שם) בא בהמשך ל"כזה שהוא מכה כו'"** – מוכח שגם כוונת ר"ש ב"נכנס בו כחוט השערה" היא שהמלאכה (בשבת) היתה כ"חוט השערה", ומלאכה כזו מותרת בשבת, כבפנים.
- 28. לכאורה ל"מ כן מהא דחייב "אפילו לא צייר אלא מקצת הצורה" (שו"ע אדה"ז שם). ויש לחלק בין מקצת בתחלה (שהכלי נגמר עי"ז – ראה שו"ע שם) ומקצת בסוף (סוף הורדת הקורנס (הפטיש) דהכלי נגמר ע"י הכאה שמקצתה נעשה בחול). ואכ"מ.
- 29. ואף ש(רוב ה)שבותים תקנום בזמן בית שני (לקו"ת ר"ה נז, ג) – הרי מצינו (רש"י תולדות כו, ה) ששמר אברהם גם "שבות לשבת", וא"כ גם הקב"ה שמר זה.
- 30. שבת ג, ב. רש"י שם ד"ה מבע"י.
- . בפרש"י לב"ר שם גורס "והדרא משתחשך", ומפרש "והחזיר ידו מן המלאכה משתחשך". אבל י"ל שגם החזרת היד (לאחרי המלאכה) מועילה לגמר המלאכה [דבאם אי"ז מועיל כלל – מהו פי' "ויכל גו' ביום השביעי"]. אלא שמ"מ חילוק בין "הדרא" ל"הורידה" – ש"הורידה", גם בהורדה רק כחוט השערה, אפשר ש(לדעת ר' יוסי) אסורה מדרבנן (ראה לקמן סעיף יג), ו"הדרא", מכיון שהיא לאחרי עשיית המלאכה – מותרת מדרבנן (גם לדעת ר"י), אף שגם זה מועיל לגמר המלאכה. וצ"ע בכ"ז.
- . כבמ"כ ויפ"ת שם [וראה רש"י שם ד"ה אמר: והקב"ה... כחוט השערה. אבל כמה טעותי הדפוס ישנם ברש"י שם. ובמ"כ שם משמע, שלפי פי' רש"י חולק ר"ש על ר' יוסי. וראה הערה (בשוה"ג) הקודמת]. אלא שביפ"ת מפרש מאמר המדרש באו"א.
רש"י על בראשית כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
שמע אברהם בקולי. כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:
וישמר משמרתי. גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):
מצותי. דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:
חקותי. דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:
ותורתי. לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):
שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b).
ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
מצוטט ב־3 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- אורח חיים חלק ב ‹ הלכות שבת ‹ שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת ובו כ"ה סעיפים: ‹ ה לקוטי שיחות ח"ה עמ' 32
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק שלישי ‹ ד לקו"ש ח"ה ע' 32
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) ‹ שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת לקוטי שיחות ח"ה עמ' 32
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.