16
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
בראשית
א. "התנינים"
מן הפסוק "ויברא אלקים את התנינים הגדולים"1, מצטט רש"י את המלה "התנינים" – בלי לצטט גם את המלה "הגדולים" – ומפרש: "דגים גדולים שבים". כלומר, מהמלה "התנינים" בלבד כבר ידוע שתנינים הם דגים גדולים.
אין מובן: מכך שהתורה מוסיפה לתנינים את התואר "הגדולים" מובן, לכאורה, שתנינים כוללים סוגים שונים של דגים, גדולים וקטנים. מדוע, אפוא, אומר רש"י, שתנינים הם דגים גדולים?
ב. "דברי אגדה" מחזקים את הקושי
לאחר הפירוש "דגים גדולים שבים", שאומר רש"י לפי פשוטו של מקרא, הוא מוסיף: "ובדברי אגדה2 הוא לויתן".
מדוע מצטט כאן רש"י דברי אגדה, והרי פירוש רש"י על התורה הוא בדרך הפשט3? ההסבר הפשוט לכך הוא: לפי הפשט עצמו עדיין אין ברורה כל כך משמעות המלה תנינים – ידוע רק שאלה הם דגים גדולים, אך אין ידוע
ב איזה סוג של דגים. ולכן נזקק רש"י לפירוש של האגדה4, שזהו הלויתן.
ברם, לפי "דברי אגדה" שמוסיף רש"י, מתחזק הקושי מלשון הפסוק "התנינים הגדולים" על פירושו "דגים גדולים":
אילו לא היה רש"י מביא את "דברי אגדה" ניתן היה להסביר, לפחות בדוחק, שבפירושו "דגים גדולים" מתכוון רש"י רק לתת סימן לסוג הדגים המכונה תנינים, שהם דגים גדולים, אך לא שמשמעות המלה תנינים עצמה היא שדגים אלו הם גדולים.
ואז לא היה הקושי על "התנינים הגדולים" עצום כל כך, כי אנו מוצאים בדומה לכך במקומות אחרים5, שבהם מוסיפה התורה תואר כלשהו למלה מסויימת רק כדי להדגיש את הענין שמבטא תואר זה, כי הדבר הנקרא בשם זה הוא תמיד בעל התכונה המתוארת בתורה.
אך כיון שעל ידי ציטוט "דברי אגדה" על ידי רש"י מובן שלפי דרך
הערות
- 1. בראשית א, כא.
- 2. ב"ר פ"ז, ד. זח"א לד, ריש ע"ב. ח"ב לד, ריש ע"ב. תיב"ע עה"פ.
- 3. ואין לומר שכוונת רש"י בזה הוא סיום הענין "תנינם כתיב" – כדלהלן סעיף ד'.
- 4. ואף שבכמה מקומות, כאשר עפ"י דרך הפשט חסר ביאור, כותב רש"י "לא ידעתי" – אף שגם שם ישנם פירושי רז"ל באגדה וכו' – הוא לפי ששם, הפירושים דדברי אגדה כו' אינם מיושבים לפי פשטות הכתובים (ולפעמים גם סותרים). משא"כ בנדו"ד, הרי מצד הפשט אין שום הכרח איזה מין דג נקרא בשם תנינים, וא"כ אפשר שהוא לויתן.
- 5. וכמו "רקיע השמים" (א, יד. ועוד); "דגת הים" ו"עוף השמים" (א, כו).
בראשית רבה ז׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם, רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר תַּנִּינָם כְּתִיב, זֶה בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן שֶׁאֵין לָהֶם בֶּן זוּגוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּהֵמוֹת יֵשׁ לוֹ בֶּן זוּג, וְאֵין לוֹ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ, יז): גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָא אָמַר, הַצָּבוּעַ הַזֶּה מִטִּפָּה שֶׁל לוֹבֶן הוּא, וְיֵשׁ לוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי צִבְעוֹנִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁל חַמָּה. רַבִּי יִרְמְיָה כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הַמַּרְבִּיעַ מֵחַיַּת הַיָּם מַהוּ, אָמַר לוֹ אַף הֵן כְּתִיב בָּהֶן (בראשית א, כא): לְמִינֵהֶם בַּהֲדָא. פָּרַס בֶּן לָקִישׁ מְצוּדָתֵיהּ לְכַהֲנָא, אוֹתִיב כַּהֲנָא, וַהֲלוֹא אַף הַדָּגִים כְּתִיב בָּהֶן לְמִינֵהֶם, בְּהָא פָּרַס כַּהֲנָא מְצוּדָתֵהּ עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהֵיךְ עֲבִידָא, אָמַר רַבִּי יוֹנָה יָכוֹל אֲנִי מְקַיֵּם לָהּ מִשּׁוּם מַנְהִיג, מֵבִיא שְׁנֵי דָּגִים חַד מַיְירוֹן וְחַד אַסְפְּרוֹן, וְקוֹשְׁרָן בְּגֶמִי וּמַמְשִׁיכוֹ בַּנָהָר אוֹ בַיָּם, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, דִּתְנַן כִּלְאַיִם שֶׁאָמְרוּ הַנּוֹהֵג בָּהֶן אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וְלִנְהֹג יַחְדָּו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כא): וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף, זֶה הַטַּוָּס.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.